פוסטים תחת התג ‘שוקולד’

יש לי כמה קווסטים (מהמילה quest) פתוחים בנושאי אוכל. על חלקם סיפרתי לכם, על חלקם בטח עוד אספר, ויש כאלה שאני בכלל לא זוכרת באופן רגיל, אלא רק כשאני רואה משהו שקשור. אני מניחה שמטרת הקווסט היא שיהיה בבעלותי המתכון המושלם ל – ______, וברוב המקרים אני מוכנה בתת מודע לכך שהם לא יסתיימו לעולם. שהרי אני תמיד אראה עוד איזה צילום מפתה, או אקרא איזה מאמר על מתכון חדש שאני חייבת לנסות למאכל שלכאורה כבר יש בידי את המתכון המנצח עבורו.

אז כשמסתיים קווסט שכזה (למשל עם עוגת השוקולד הכי טובה שאכלתי) הרגשות הם מעורבים – ברור שאני הכי שמחה בעולם שיש לי מנצח ביד, אבל גם קצת קשה להיפרד ממרדף שליווה אותי כ"כ הרבה זמן. מצד שני אני יודעת שזה עשוי לא להחזיק לתמיד – הקשר הזה ביני לבין המתכון החדש. שיום יבוא ומשהו ייראה לי מפתה יותר ואני אנסה עוד מתכון, ואולי הוא פתאום יהפוך לפייבוריט שלי?

במקרה של הבראוניז הכי טובים, הקווסט היה די קצר (לא מבחינה כרונולוגית, אלא דווקא מבחינת מספר המתכונים שניסיתי). עד כה הכי אהבתי את הפאדג' בראוניז של קרין גורן, שלא הכזיבו מעולם, ולפעמים כשהייתי במצב רוח של השקעה הייתי מכינה את הבראוניז שלושה שוקולדים של מיכל מוזס, שעדיין כבודם במקומם מונח. אבל מזה כבר כמה חודשים ראיתי את המתכון שנחשב למוביל בקרב המון כתבי אוכל אמריקאיים, והוא כמובן נכנס לרשימת הבראוניז שאני צריכה לנסות. המתכון שייך למאפייה ניו יורקית בשם Baked, שגם הוציאה ספר מתכונים בסוף שנת 2008. שמם של הבראוניז הללו הולך לפניהם כ"כ רחוק, וגם את אופרה ווינפרי תפסו בהצהרה שהם האהובים עליה ביותר.

שורה תחתונה: בשבוע שעבר סוף סוף הגיע זמנם להיאפות במטבחי הקט, מה אני אגיד? שלמות עילאית בכל ביס! טעם שוקולדי עמוק, מרקם דחוס ולח כמו שאני אוהבת. בהתחלה הצטערתי שהוצאתי אותם קצת מוקדם מדי מהתנור, מה שבדיעבד הסתבר כמעשה חכם ביותר, שגרם להם להישמר טריים ביותר במשך 4 הימים שלאחר מכן. בתנור שלי לקח לי 38 דקות עד שהוצאתי אותם, אבל שימו לב שאפיתי אותם בתבנית קטנה מעט מהרגיל (20X30 במקום 22X33), מה שגרם להם להיות טיפה עבים יותר (I like !) ובהתאם לכך להצטרך עוד כמה דקות אפיה.
חשוב להוציא את הבראוניז בדיוק בטיימינג הנכון – זה אומר כאשר קיסם שמחדירים פנימה יוצא עדיין רטוב מעט אבל בשום אופן לא מטפטף (ומצד שני גם לא עם פירורים לחים, מה שעובד יופי בעוגות אחרות בד"כ, אבל במקרה של בראוניז יהווה סימן לאפיית יתר).
שימו לב שכדי שהם ייצאו יפים וסימטריים בחיתוך יש לחכות עד שהם הצטננו לחלוטין ואז גם להכניס אותם למקרר לאיזה חצי שעה-שעה.
שומרים אותם בקופסא אטומה בטמפ' החדר למשך 4 ימים במצב מצוין, או במקרר לקצת יותר מזה.

בראוניז / מאפיית Baked, ניו יורק
עבור תבנית אחת בגודל 22X33 ומספר הבראוניז יהיה לפי הגודל שבו תבחרו לחתוך אותם

רכיבים:
1 ורבע כוסות קמח
1 כפית מלח
2 כפות אבקת קקאו לא ממותקת
310 גרם שוקולד מריר (רצוי בעל 50% מוצקי קקאו ומעלה), קצוץ גס
200 גרם חמאה חתוכה לקוביות
1 כפית אבקת נס קפה
1 וחצי כוסות סוכר לבן
חצי כוס סוכר חום בהיר
5 ביצים גדולות, בטמפ' החדר
2 כפיות תמצית וניל

הכנה:
1. מחממים תנור ל - 175 מעלות. משמנים את התבנית ומרפדים אותה בנייר אפיה (למה גם משמנים וגם שמים נייר אפיה? כי השימון עוזר לנייר האפיה להידבק לתבנית, ונייר האפיה מקל עלינו את חילוץ הבראוניז. לא חייבים כמובן, אתם יכולים לעשות רק את אחד מהם).
2. בקערה בינונית מערבבים קמח, מלח ואבקת קקאו.
3. שמים את השוקולד, החמאה ואת אבקת הנס קפה בבין מארי או בסיר בגודל בינוני ומחממים. מערבבים תכופות ומכבים את האש כאשר התערובת אחידה וחלקה. בשלב זה מוסיפים את הסוכר ומערבבים היטב עד שהתערובת אחידה לחלוטין.
4. מוסיפים 3 מהביצים לתערובת השוקולד וטורפים עד לקבלת תערובת אחידה. מוסיפים את 2 הביצים הנותרות ואת תמצית הוניל וטורפים שוב עד שהתערובת מתאחדת, אבל לא יותר מזה.
5. מפזרים את תערובת הקמח מעל תערובת השוקולד ובאמצעות מרית מקפלים את התערובות יחד בעדינות, זאת עד לקבלת תערובת אחידה.
6. מעבירים את התערובת לתוך התבנית שהכנו קודם לכן ומיישרים את החלק העליון בעזרת מרית במידת הצורך.
7. אופים כ-30 דקות, או לפי ההנחיות הכתובות למעלה בסעיף "שורה תחתונה".

המשמשים הכריעו אותי סופית. הצלחתי לעמוד בפניהם בשבוע שעבר, אבל הביקור האחרון שלי בסופר הביא אותי הביתה עם קילו משמשים נאים במיוחד, שחיכו לרעיון הולם לשימוש בהם. צורך כבר היה – בשבת בערב היינו מוזמנים לארוחת ערב אצל דני ונירית, חברים טובים שלנו שלא ראינו תועפות של זמן. הקינוח היה עלי.

המשמשים לפני הצלייה

לפני השנ"צ של שישי, מצאתי את עצמי, כמו שקורה לעתים קרובות, מעלעלת בספר מתכוני שוקולד של הפטיסייר הסופר מוכשר, Francois Payard. הספר הפך לחביב עלי במיוחד בזמן האחרון בזכות עוגת שוקולד פאדג'ית מרוכזת שכבר הכנתי שלוש פעמים בחודש האחרון (אבל תמיד בלחץ זמן כך שבאף אחת מהפעמים לא יצא לי לצלם את התהליך ולהביא אותה אליכם. בקרוב…). ואז פגשתי במתכון הזה, שנראה לי מיוחד והביא אותי להחליט מיידית להכינו.

ההכנה מעט ארוכה, היות שהיא דורשת שלושה שלבים שונים – הכנת הבצק הפריך לקלתית, צליית המשמשים בתנור והכנת המלית. מה שכן, במתכון זה לא נדרשת אפייה עיוורת (אפייה נפרדת של בצק הקלתית לפני מילויו במלית), אז מהבחינה של החשש מצניחת השוליים או התנפחות התחתית של הטארט – זהו טארט נטול דאגות. מה שכן – חשוב מאוד לשים לב ולהשגיח מהרגע שהטארט נכנס לתנור. בהתחלה אופים את הקלתית עם המלית, ולאחר מכן מוסיפים את המשמשים. אם מחכים יותר מדי, המשמשים כבר לא ייטמעו במלית אלא יישבו מעליה, וזה לא מה שאנחנו מחפשים כאן. צריך להגיע למצב בו המלית אפויה כבר 3/4 דרך ואז להכניס את המשמשים. שימו לב גם לא לאפות את הטארט יותר מדי בטוטאל, כמו שאני עשיתי, כי אז המלית תצא יבשה ולא נימוחה וזה גם מבאס.

שימו לב, אני ייבשתי את הטארט יותר מדי (אפיית יתר), קראו בפסקה האחרונה של הפוסט דגשים לגבי איך להימנע מכך

הטארט מאוד מתאים להגשת גלידה מרעננת בצידו. אני הגשתי אותו עם גלידת Fleur de lait (בצרפתית – פרח החלב) שהכנתי מתוך הספר של דייויד ליבוביץ הנהדר.

טארט מדלן שוקולד ומשמשים בקרמל מייפל / עיבוד למתכון של פרנסואה פאייר
עבור טארט בקוטר 24 ס"מ

רכיבים:
לקלתית:
225 גרם חמאה, בטמפ' החדר
113 גרם (חצי כוס + כף) סוכר
1 חלמון
1 ביצה
325 גרם (2 כוסות ושליש) קמח

למשמשים בקרמל:
65 גרם (כ- 1/5 כוס) סירופ מייפל (או דבש)
10 משמשים, מגולענים וחצויים
25 גרם (2 כפות שטוחות) סוכר

למלית מדלן שוקולד:
91 גרם (1/3 כוס + 2 כפות) סוכר
15 גרם (1 כף) סוכר חום בהיר (דמררה)
3 ביצים גדולות
100 גרם (3/4 כוס) קמח
2 כפות אבקת קקאו הולנדי
1 כפית אבקת אפייה
1/4 כפית מלח
120 גרם חמאה
2 כפות דבש (או סירופ מייפל)

הכנה:
1. מכינים את הקלתית: במיקסר מעבדים חמאה וסוכר בעזרת וו גיטרה עד לקבלת תערובת תפוחה ובהירה. מוסיפים פנימה חלמון וביצה ומעבדים עד לתערובת חלקה. מוסיפים את הקמח ומעבדים רק עד לקבלת בצק. מכניסים למקרר לשעה.
2. מכינים את המשמשים: מחממים תנור ל-200 מעלות.
3. משטחים יריעת נייר אפיה על תבנית התנור ומעליה מניחים את רשת התנור. על הרשת מסדרים את חצאי המשמשים, כאשר החלק החתוך פונה כלפי מעלה.
4. מברישים כל חצי משמש בשכבה דקה של דבש או מייפל ולבסוף מפזרים באופן אחיד את הסוכר על כולם.
5. אופים כ- 10-15 דקות, עד שהמשמשים מתחילים להזהיב מעט. בצאתם מהתנור, הופכים את חצאי המשמש כך שהחלק החתוך יפנה כלפי מטה, כך שנוזלים מרירים שהוא מכיל יוכלו לנזול החוצה, על גבי נייר האפיה.
6. מכינים את המלית: בקערת מיקסר שמים את שני סוגי הסוכר ואת הביצים ומקציפים למשך 10 דקות, או עד שהקצף לא עולה יותר בגובהו.
7. מנפים קמח, אבקת קקאו, אבקת אפייה ומלח מעל יריעת נייר אפיה או לתוך קערה.
8. ממיסים את החמאה והדבש (או מייפל) בסיר או במיקרו ומערבבים היטב עד שהתערובת אחידה. מורידים מהאש ומערבבים פנימה כ-1/8 מתערובת הביצים, על מנת להפוך את המסה של החמאה והדבש לקלילה יותר.
9. בעזרת מרית מקפלים בעדינות את החומרים היבשים (קמח, קקאו וכ"ו) לתוך המסה של הביצים עד לתערובת אחידה. מקפלים פנימה גם את תערובת החמאה. מרדדים את הקלתית לעובי של 0.5 ס"מ, מרפדים בה את תבנית הטארט. ממלאים את הקלתית במלית ומקרררים למשך 30 דקות.
10. מחממים תנור ל – 180 מעלות. אופים את הטארט עד שהמלית כמעט מוכנה, אך עדיין לא נוצר מעליה קרום, משהו כמו 15-18 דקות. מסדרים על גבי המלית את המשמשים הצלויים כאשר החלק החתוך פונה למעלה. אופים עוד כ-15 דקות או עד שהמלית יציבה ושולי הטארט זהובים. נותנים לטארט להצטנן לפני ההגשה.

 

וכזה הוא המצב במקרה שלפנינו. אני משתייכת לאסכולת אוהבי הגלידות הקרמיות והעשירות, כאלה שכשאתה מעביר בהן כף גלידה, נשארים במיכל עקבות משוננים המעידים על גלידה משובחת בעלת מרקם מופלא ולא החלטי – חלקה רוצה להישאר במיכל, אבל בסוף היא נכנעת ונאספת אלינו.

בגלל כל אלה, ובגלל שטעמי שוקולד-אגוזים על כל סוגיהם-ובאופן כללי גלידות עם צ'אנקים של דברים טובים בפנים מועדפות עלי, לא תראו אותי כמעט אף פעם אוכלת סורבה. אבל לאחרונה, בעקבות כמה סורבטים עשירים במיוחד שטעמתי, למדתי שסורבה לפעמים הוא רק תיאור למרכיבי הגלידה (סורבה זו למעשה גלידה על בסיס מים), ובהחלט לא מעיד על מרקמו של המוצר הסופי.

מכונת הגלידה ראתה ימים נקיים יותר

בשישי האחרון תוכננה לנו ארוחת ערב משפחתית בבית הוריו של אבי. כמו תמיד, החלות היו ברשימת ההכנה הקבועה, אבל לא התחשק לי לנבור שוב בין עשרות מתכונים לקינוחים פרווה ולא להצליח למצוא אחד שמניח את הדעת. החום ששרר בחוץ הביא אותי להציץ בספר הגלידות המצוין של דייויד ליבוביץ, וסורבה השוקולד שם פשוט גרם לי להבזק החלטיות יוצא דופן.

זה בהחלט היה קינוח מושלם לערב קיצי, סיום נהדר לארוחת שישי בערב. ואתם מכירים את זה שיוצאת לכם לפעמים הברקה קולינארית שאף אחד לא מאמין שהכנתם בעצמכם? אותו האושר בדיוק הציף אותי כשאף אחד מהטועמים לא הסכים להאמין שהגלידה הזו שהוא אוכל היא בעצם סורבה, פרווה לחלוטין!

כמה הערות וטיפים לגבי הסורבה:

* הסורבה דורש מכונת גלידה. לא ניסיתי להכין אותו בלעדיה, ולכן אני לא יכולה להעיד על איך הוא יוצא ללא. לבעלי הקיצ'ן אייד מביניכם, אני מאוד ממליצה על אביזר הגלידה שלהם, אני רכשתי אותו עם המיקסר בתוספת של 300 ש"ח והוא מייצר גלידות במרקם מעולה!

* שימוש בשוקולד איכותי (ממליצה של חברת קליבו, פרויבל או ולרונה בעל לפחות 53% מוצקי קקאו) ואבקת קקאו הולנדי משובחת הם המפתח לעומק הטעם של הסורבה הזה. אל תחסכו עליהם במקרה הזה.

* הקפידו להשתמש בסיר גדול (נפח של 3-4 ליטר זה מצוין), בתהליך הרתיחה התערובת מבעבעת מאוד.

* לסורבה לוקח כמה שעות טובות (בערך 6) להתמצק בפריזר לאחר הכנתו במכונת הגלידה. קחו זאת בחשבון בתכנון זמני ההכנה שלכם. שימו לב שבצילומים כאן הוא עדיין קצת מושי, וזה בגלל שלא התאפשר לי לחכות את הזמן הנדרש להתמצקותו.

סורבה שוקולד / דייויד ליבוביץ
עבור 1 ליטר גלידה

רכיבים:
555 מ"ל (2 ורבע כוסות) מים
200 גרם (1 כוס) סוכר
75 גרם (3/4 כוס) אבקת קקאו הולנדי כהה
קורט מלח
170 גרם שוקולד מריר, קצוץ גס
1/2 כפית תמצית וניל

הכנה:
1. בסיר גדול (ראה טיפים) טורפים יחדיו 1 וחצי כוסות (375 מ"ל) מכמות המים יחד עם הסוכר, אבקת הקקאו והמלח. מביאים לרתיחה, וטורפים תכופות תוך כדי התהליך.
2. נותנים לתערובת לרתוח 45 שניות תוך כדי טריפה מתמדת.
3. מורידים מהאש, מוסיפים פנימה את השוקולד המריר ומחכים דקה. מערבבים היטב עד שהשוקולד נמס ולאחר מכן מוסיפים פנימה את תמצית הוניל ואת שארית (3/4 כוס, 180 מ"ל) המים.
4. מעבירים את התערובת לבלנדר או מעבד מזון ומעבדים למשך 15 שניות.
5. מקררים את התערובת היטב במקרר, בין 6 שעות ללילה שלם.
6. מעבירים את התערובת למכונת הגלידה ופועלים על פי הוראות היצרן. אם התערובת המקוררת סמיכה מדי, טרפו אותה היטב לפני ההעברה למכונת הגלידה.

קונפליקטים פנימיים הם מנת חלקם של רבים מאיתנו מפעם לפעם. רבים האנשים האוהבים את הכפר אך גרים בעיר, או להיפך. אוהבים את ההתפתחות הטכנולוגית שהביאו עימן השנים האחרונות אך עם זאת מסתכלים בערגה על זמנים עברו, בהם דברים היו פשוטים יותר. שואפים ליותר כסף, או למעמד או לאלמנטים חיצוניים אחרים, על אף שאנחנו יודעים שלא צריך אף אחד מאלה כדי להיות באמת מאושרים. ולפעמים הקונפליקטים הם קטנים יותר, כמו זה שנתקלתי בו השבוע, כשניסיתי להחליט על קינוח לחג השבועות הקרב ובא עלינו לטובה. מצד אחד רציתי עוגת גבינה, אבל מצד שני לא "עוד עוגת גבינה", רציתי משהו מיוחד אבל רצוי שיכיל גבינה, ורצוי כמובן שצבעו יהיה לבן, כיאה לחג האלגנטי הזה.

שבועות הוא חג שללא ספק אהוב על אנשים רבים. ובמיוחד על הפחות קרניבוריים מבינינו. אנשי הבצק והמאכלים החלביים, ואני כמובן נמנית עליהם - זהו ללא ספק יום חגנו הקולינארי. לבסוף החלטתי לשלב בין שני דברים שאני אוהבת וליצור את הקינוח הזה – כפתורי בראוניז קוקוס בציפוי גבינת שמנת. שילוב יפה למראה של שני צבעים מנוגדים – שחור ולבן, והטעם גם הוא בהחלט עומד בציפיות.

כפתורי הבראוניז היו ברשימה שלי משהו כמו שנה, וכל הזמן דחקתי אותם הצידה. לאחר הכנתם הצטערתי על זה, כי הם מורכבים בסה"כ ממעט מאוד מרכיבים, תהליך ההכנה פשוט כל כך, והתוצאה כזאת טעימה ושובת לב בגודלם המיניאטורי. מקור המתכון הוא ספר בשם "Baking, from my home to yours" של קונדיטורית אמריקאית מאוד מוכשרת ומוערכת בתחום. מלבד כתיבת ספרי מתכונים משלה, היא גם שיתפה פעולה עם פטיסיירים צרפתיים ידועי שם, למשל היא הוציאה 2 ספרי מתכונים של פייר הרמה באנגלית, והוציאה גם ספרון קטן ומקסים המכיל סיפורים פריזאיים מלאי אוירה ובצידם מתכונים נבחרים מבתי הפטיסרי המובילים בעיר.

במקור, המתכון הכיל קליפת תפוז לקבלת שילוב טעמים של שוקולד ותפוז. היות שאצלנו זה לא שילוב מנצח כ"כ, אבי הציע שאחליף את גרידת התפוז בקוקוס, הצעה שמאוחר יותר התבררה כמצוינת. דבר נוסף שהופיע במתכון המקורי ושיניתי הוא הציפוי, אשר במקור היה שוקולד לבן מומס, ואני החלפתי אותו לציפוי גבינת שמנת, בסגנון הציפויים המצפים עוגות שמרים וקינמון מהבילות (סינרול או סינבון). השילוב יצא מצוין בעיני, אך אתם יכולים בהחלט להתענג גם על כל אחד מהם בנפרד (הציפוי לצורך ציפוי מאפים אחרים והבראוניז המצוינים). יש קאצ' אחד קטן – צריך לאהוב שילוב של שוקולד וגבינה כדי להנות מהקטנים הללו.

כמה הערות וטיפים לגבי הבראוניז:

* אם אתם דווקא כן מחובבי השילוב של שוקולד-תפוז, החליפו את הקוקוס במתכון בקליפה מגוררת מחצי תפוז בגודל בינוני, המעורבבת היטב בקערה קטנה עם כפית אחת של סוכר.

* את כפתורי הבראוניז אתם בהחלט יכולים להכין גם ללא ציפוי או בציפויים אחרים, כמו למשל שוקולד לבן או חלב מומסים ומזולפים מעל כל בראוני.

* ממליצה מראש להכפיל כמויות במתכון הזה, הכפתורים מתחסלים בכמות שלא תיאמן, ו-16 זה מספר לא גדול בכלל…

כפתורי בראוניז קוקוס בציפוי גבינת שמנת / דורי גרינספן עם עיבודים ותוספות שלי
עבור 16 כפתורים קטנים בתבנית מיני-מאפינס

רכיבים:
1/4 כוס + 2 כפות קמח לבן רגיל
קורט מלח
55 גרם חמאה, חתוכה לקוביות
70 גרם שוקולד מריר, קצוץ גס
1/3 כוס סוכר חום בהיר (דמררה)
1/2 כפית תמצית וניל
1 ביצה גדולה
1 כף קוקוס

לציפוי:
70 גרם גבינת שמנת 30% שומן (למשל נפוליאון), בטמפ' החדר
30 גרם אבקת סוכר מנופה (או יותר, לפי הטעם)

הכנה:
1. מחממים תנור ל- 175 מעלות.
2. אם עושים שימוש בגרידת התפוז (ראה טיפים), מערבבים אותה היטב עם כפית הסוכר ומניחים בצד.
3. ממיסים יחד חמאה, שוקולד וסוכר חום על אש קטנה תוך ערבוב מתמיד עד לקבלת תערובת חלקה. נזהרים לא לחרוך את החומרים. מסירים מהאש ומצננים כחמש דקות.
4. מוסיפים לתערובת המצוננת מעט את תמצית הוניל, הביצה והקוקוס ומערבבים לקבלת תערובת אחידה.
5. מנפים פנימה את הקמח ואת המלח ומערבבים רק עד לקבלת תערובת אחידה ולא יותר מכך.
6. משמנים 16 שקעים בתבנית מיני מאפינס, את השאר אשר לא בשימוש ממלאים בכפית אחת של מים בכל שקע.
7. ממלאים ככפית אחת של תערובת בכל שקע משומן, כך שכל שקע יהיה מלא בכ-3/4 מגובהו.
8. אופים כ-15 דקות, או עד אשר כאשר נוגעים באצבע בכיפה של אחד הבראוניז, היא "קופצת" בחזרה ולא נשאר בה סימן.
9. מקררים כ-5 דקות בתבנית לפני שחרור הבראוניז ממנה.

הציפוי:
1. מערבבים את הגבינה היטב, על מנת "לפתוח" אותה ולהופכה לרכה יותר.
2. מנפים פנימה את אבקת הסוכר, טועמים ומוסיפים עוד אבקת סוכר אם צריך לפי טעמכם.
3. מערבבים עד לקבלת תערובת אחידה. מעבירים את התערובת לשק זילוף עם צנטר נאה, ומזלפים מעט ממנה על פני כל בראוני.
4. שומרים בקופסא סגורה במקרר.

אולי תרצו לנסות גם כדורי שוקולד-גבינה שאלתרתי בחג השבועות בשנה שעברה, בזמן שגרנו באופן זמני בדירה עם מטבח בלתי שמיש.
קינוח גבינה נ-ה-ד-ר נוסף שאני מאוד ממליצה עליו הוא טארט מוס גבינה ותותים (או פרי אחר, למשל – קיווי), מקור המתכון שלו הוא מגי מפורום מתכונים בתפוז, ואני לא מכירה אדם אחד, כולל אלו שלא חובבים גדולים של עוגות גבינה, שלא טעם והתאהב.

ולא משנה מה תחליטו בסופו של דבר להכין, שיהיה לכם חג שמח, טעים ונפלא!

אפשר לקרוא את הפוסט גם כטור במדור האוכל של עכבר העיר און-ליין.

בשבת לפני שבועיים אירחנו את האחים של אבי ובנות זוגם לצהריים על טהרת הפסטה הביתית, שאבי ואני מכינים בהנאה בכל שבת זה מכבר. שלבי הרכבת התפריט עבור ארוחה עתידית הם בבחינת דוקטורט בשבילי, במהלכו אני יכולה למצוא את עצמי נוברת בספרים ובאתרים הלוך ונבור, בחיפוש אחר שילוב מנות מושלם, שיתאים לעונה, לאורחים ולהזדמנות.

חמאה ואבקת סוכר במרקם חלק וקרמי, לאחר טריפתם יחדיו

הארוחה הזו הייתה שונה. בניתי אותה על הדרך. המנה העיקרית הייתה ידועה מראש – פסטה טריה במבחר רטבים. לאחר סריקה מהירה של תכולת המקרר וקבלת מבט ארוך מהחצילים במגירת הירקות, שממש זעקו אלי להשתמש בהם כל עוד הם צעירים ויפים, הייתה לי גם מנה ראשונה ברשימה. ויותר טוב מזה, הייתה לי מנה ראשונה שהשלימה מצוין ג'בטות שאור שהפכו לדיירות קבועות אצלנו בארגז הלחם (ולא, אין לנו באמת ארגז לחם, אבל זה נשמע נחמד )

לא להיבהל אם המרקם קצת קוטג'י, זה יסתדר כשייכנסו החומרים היבשים

לגבי מנת הקינוח בארוחה בטח הייתי יכולה להתלבט שנים, אבל הילד (זה הכינוי שנתתי לאחיו הקטן של אבי, בחור מקסים שאי אפשר שלא להישבות בקסמיו מיד כשפוגשים אותו) הציל את המצב כשהוא ביקש שאכין טוויל שוקולד ממולא בגלידת וניל. טוויל זו בעצם עוגיה דקיקה וקריספית, שאפשר להכינה במגוון טעמים ובמגוון רב של צורות, חלקן בזכות גמישותה בעת צאתה מהתנור. בין השימושים הרבים שאפשר לעשות בה נמצאים עיצוב צורתה של העוגיה לצורת סיגר וזילוף קרם במגוון טעמים לתוכה, אפשר לעצבה כקערית ולהשתמש בה כוופל לגלידה, אפשר להרכיב ממנה קינוח מיל-פיי ובין כל שתי עוגיות לטמון את כל העולה על רוחנו, אפשר להשתמש בה כבסיס דק לטארטלטים או לפטיפורים (קינוחי ביס) שונים.

מקל הוניל (היחסית יבש הזה) דווקא שייך לגלידת הוניל ולא לטוויל, אבל אהבתי את התמונה

 טיפים והערות לגבי הטווילים:

* זמן האפייה שלהם קצר עד מאוד (3-4 דקות), מומלץ להיות קרובים לתנור בדקות אלה ולהיות עם היד על הדופק, על מנת לא לייבש את הטווילים יותר מדי, ואז הם כבר לא יהיו גמישים ולא יקבלו את צורת הכלי שנניח אותם עליו.

* לשם הרמת הטווילים מהתבנית יש להצטייד מראש במרית דקיקה שאפשר יהיה להשחילה מתחת לעוגיות על מנת לחלצן ממנה בקלות.

* ניתן להכין את תערובת העוגיות עד 3 ימים לפני האפיה. שומרים במקרר מכוסה בקפידה (על מנת שהתערובת לא תספוג ריחות וטעמים של מוצרים אחרים הנמצאים במקרר).

* גיוון לצורת העוגיה: כורכים בעדינות כל עוגיה מסביב למערוך לקבלת צורה מעוגלת המזכירה קונכיה (לפחות לי ).

טוויל שוקולד / פייר הרמה
עבור כ-15 עוגיות בקוטר 10 ס"מ

רכיבים:
70 גרם (1/2 כוס) קמח לבן רגיל
30 גרם (5 כפות) אבקת קקאו, רצוי הולנדי
100 גרם חמאה, בטמפ' החדר
100 גרם אבקת סוכר, מנופה
3 חלבונים, בטמפ' החדר, מעורבבים קלות רק כדי להפרידם מעט

הכנה:
1. מחממים תנור ל- 165 מעלות.
2. מנפים את הקמח ואת אבקת הקקאו יחד לקערה ומניחים בצד.
3. בקערה בינונית בגודלה טורפים יחד חמאה ואבקת סוכר עד לקבלת מרקם קרמי ואחיד.
4. תוך כדי ערבוב מתמיד מוסיפים את החלבונים לאט לאט (לא בבת אחת) פנימה. התערובת עשויה להיפרד (למשהו דמוי קוטג') בשלב זה, וזה בסדר. היא תתאחד מחדש בשלב הוספת החומרים היבשים.
5. לאחר הטמעת החלבונים בתערובת מוסיפים את תערובת הקמח ואבקת הקקאו. מערבבים רק עד לקבלת תערובת אחידה.
6. מניחים כפות גדושות מהתערובת על מגש אפייה מרופד ביריעת סיליקון, במרווחים של כשמונה סנטימטר זו מזו. משטחים ע"י תנועה עגולה בעזרת החלק התחתון של הכף ויוצרים עיגולים בקוטר של כשבעה סנטימטרים.
7. אופים במשך כחמש-שבע דקות, או עד שהמרכז של כל עוגייה יבש.
8. מוציאים מהתנור ובעזרת מרית דקה מורידים כל עוגייה בנפרד. מניחים כל עוגיה על תחתית של כוס הפוכה שהכנו מבעוד מועד (ראה פסקה אחרונה בפוסט, לפני הטיפים), ו"עוזרים" לה בעדינות, בעזרת הידיים, "לחבק" את הכוס עד כמה שאפשר.
אם העוגיות נהיות פריכות מדי לכיפוף, מחזירים אותן למגש האפייה ומכניסים לתנור למשך כמה שניות.

אפשר לקרוא את הפוסט גם כטור במדור האוכל של עכבר העיר און-ליין.