מדהים עד כמה רבים הדברים שפשוט לא נמצאים במודעות שלנו. אני חושבת ששמתי לב לזה בפעם הראשונה ביסודי, כשלמדתי איזו מילה חדשה באנגלית שבחיים לא שמעתי קודם, ומאז התחלתי לשמוע אותה בלי סוף. בטוח קרה לכם לפחות פעם.
וכך גם לגבי מצאי הירקות או הפירות העונתיים בסופר. בטח, אני עושה קניות בסופר מגיל מאוד רך, אבל עד שהתחלתי להתעניין בבישול ואפיה, אף פעם לא הסתכלתי ימינה ושמאלה לבחון מוצרים חדשים ומעניינים על המדף. לא היה מעניין אותי שהשבוע הביאו דלעת ערמונים, חציל מפוספס או פלפל סגול. ולא רק שזה לא היה מעניין, לא הייתי מודעת לקיומם של המוצרים הללו.

היום, כל מוצר עונתי שאני רואה בסופר, ישר מפעיל לי מליון תסריטים בראש של אפשרויות הכנה ומשחק. ובשבועות האלה המבחר קשה – דובדבנים, פטל, משמשים (שעונתם קצרה להעציב) ועוד רבים וטובים.
לפני שבועיים נסענו, אבי ואני, לטעימות יין ביקבי רמת הגולן. שמחתי מאוד שאני מגיעה לצפון, בתקווה לצוד כמה קופסאות קטנות ויקרות מפז של פטל אדום. איתרע מזלי ולא היה פטל אדום, אבל כן מצאתי דובדבנים יפים וטריים. המחיר היה דומה למחירם במרכז, המוכר הסביר שהסיבה לכך היא שהשנה יש מעט מאוד דובדבנים יחסית לשנים קודמות, בגלל מזג האויר שלא היטיב עימם. בכל מקרה, כמובן שלא יכולתי לעמוד בפיתוי…

אני הכנסתי את הביצים שלמות, ולא טרופות קלות כפי שמצוין במתכון

באופן כללי אני מתקשה להקריב דובדבנים טריים לטובת אפייה, ומעדיפה לאכול אותם ככה, נקי ועסיסי. הפעם נורא התחשק לי לאפות איתם משהו. החלטתי ללכת על המתכון שזממתי עבור הפטל, ופשוט להחליף את הפטל בדובדבנים וכך הכנתי את המאפינס דובדבנים ושוקולד לבן האלה. אין ספק שהדובדבנים הטריים עשו פה עבודה מצוינת ויצרו מאפה עשיר בטעמים וניחוחות, שהמשומרים בהם אני משתמשת בד"כ לא מצליחים להגיע אליהם. שוקולד לבן ופירות אדומים הולכים נפלא יחדיו, וכך המצב גם במקרה הזה, וקלות ההכנה של המאפינס האלה מאפשרת להם להכנס בקלות למערך המתכונים שאפשר להכין במהירות ברגעי חשק למשהו מתוק או כשחברים מודיעים שהם מגיעים, רגע לפני שזה תכלס' קורה.

כמה הערות וטיפים לגבי המאפינס:

* אם אין לכם דובדבנים טריים, עדיף להשתמש בדובדבנים קפואים מאשר באלו המשומרים.

* אם השתמשתם בדובדבנים טריים, היו מוכנים לכך שהמאפינס יהיו רכים ועסיסיים בפנים, בגלל (או בזכות) הנוזלים שמגירים הדובדבנים.

* חשקה נפשכם בשוקולד מריר או חלב? אין בעיה, פשוט החליפו את הלבן בו. הכמות ואופן הטיפול זהים.

מאפינס שוקולד לבן ודובדבנים / מתכון מהבלוג הזה, ובמקור מכאן
עבור 12 מאפינס

רכיבים:
210 גרם (1 וחצי כוסות) קמח תופח
100 גרם (חצי כוס) סוכר
240 מ"ל (1 כוס) יוגורט לבן דל שומן (השתמשתי ביוגורט ביו 3%)
כוס גדושה של דובדבנים טריים (או קפואים, ראה טיפים)
100 גרם שוקולד לבן קצוץ גס
2 כפות שמן קנולה (כן, רק שתי כפות)
2 ביצים

אבקת סוכר, לפיזור

הכנה:
1. מחממים תנור ל – 180 מעלות. משמנים 12 שקעים בתבנית מאפינס או ממלאים אותם בעטרות נייר (מס' 4 או 5). אני גם משמנת וגם משתמשת בעטרות נייר.
2.  בקערה גדולה מערבבים קמח וסוכר יחד. מוסיפים את שאר החומרים ומערבבים רק עד לקבלת תערובת אחידה ולא יותר מזה.
3. ממלאים את השקעים בתבנית בבלילה (הכי נוח בעזרת שתי כפות), כל שקע צריך להיות מלא עד כ- 3/4 מגובהו.
4. אופים כ- 20-25 דקות, או עד אשר המאפינס מזהיבים וקיסם הננעץ במרכז אחד מהם יוצא עם פירורים לחים.
5. מצננים כ-5 דקות בתבנית ולאחר מכן מחלצים את המאפינס ומצננים על רשת או על השיש.
6. מפזרים אבקת סוכר ומגישים. המאפינס נשמרים טריים בקופסא אטומה בטמפ' החדר כיומיים-שלושה.

אפשר לקרוא את הפוסט גם כטור במדור האוכל של עכבר העיר און-ליין.

בשבת לפני שבועיים אירחנו את האחים של אבי ובנות זוגם לצהריים על טהרת הפסטה הביתית, שאבי ואני מכינים בהנאה בכל שבת זה מכבר. שלבי הרכבת התפריט עבור ארוחה עתידית הם בבחינת דוקטורט בשבילי, במהלכו אני יכולה למצוא את עצמי נוברת בספרים ובאתרים הלוך ונבור, בחיפוש אחר שילוב מנות מושלם, שיתאים לעונה, לאורחים ולהזדמנות.

חמאה ואבקת סוכר במרקם חלק וקרמי, לאחר טריפתם יחדיו

הארוחה הזו הייתה שונה. בניתי אותה על הדרך. המנה העיקרית הייתה ידועה מראש – פסטה טריה במבחר רטבים. לאחר סריקה מהירה של תכולת המקרר וקבלת מבט ארוך מהחצילים במגירת הירקות, שממש זעקו אלי להשתמש בהם כל עוד הם צעירים ויפים, הייתה לי גם מנה ראשונה ברשימה. ויותר טוב מזה, הייתה לי מנה ראשונה שהשלימה מצוין ג'בטות שאור שהפכו לדיירות קבועות אצלנו בארגז הלחם (ולא, אין לנו באמת ארגז לחם, אבל זה נשמע נחמד )

לא להיבהל אם המרקם קצת קוטג'י, זה יסתדר כשייכנסו החומרים היבשים

לגבי מנת הקינוח בארוחה בטח הייתי יכולה להתלבט שנים, אבל הילד (זה הכינוי שנתתי לאחיו הקטן של אבי, בחור מקסים שאי אפשר שלא להישבות בקסמיו מיד כשפוגשים אותו) הציל את המצב כשהוא ביקש שאכין טוויל שוקולד ממולא בגלידת וניל. טוויל זו בעצם עוגיה דקיקה וקריספית, שאפשר להכינה במגוון טעמים ובמגוון רב של צורות, חלקן בזכות גמישותה בעת צאתה מהתנור. בין השימושים הרבים שאפשר לעשות בה נמצאים עיצוב צורתה של העוגיה לצורת סיגר וזילוף קרם במגוון טעמים לתוכה, אפשר לעצבה כקערית ולהשתמש בה כוופל לגלידה, אפשר להרכיב ממנה קינוח מיל-פיי ובין כל שתי עוגיות לטמון את כל העולה על רוחנו, אפשר להשתמש בה כבסיס דק לטארטלטים או לפטיפורים (קינוחי ביס) שונים.

מקל הוניל (היחסית יבש הזה) דווקא שייך לגלידת הוניל ולא לטוויל, אבל אהבתי את התמונה

 טיפים והערות לגבי הטווילים:

* זמן האפייה שלהם קצר עד מאוד (3-4 דקות), מומלץ להיות קרובים לתנור בדקות אלה ולהיות עם היד על הדופק, על מנת לא לייבש את הטווילים יותר מדי, ואז הם כבר לא יהיו גמישים ולא יקבלו את צורת הכלי שנניח אותם עליו.

* לשם הרמת הטווילים מהתבנית יש להצטייד מראש במרית דקיקה שאפשר יהיה להשחילה מתחת לעוגיות על מנת לחלצן ממנה בקלות.

* ניתן להכין את תערובת העוגיות עד 3 ימים לפני האפיה. שומרים במקרר מכוסה בקפידה (על מנת שהתערובת לא תספוג ריחות וטעמים של מוצרים אחרים הנמצאים במקרר).

* גיוון לצורת העוגיה: כורכים בעדינות כל עוגיה מסביב למערוך לקבלת צורה מעוגלת המזכירה קונכיה (לפחות לי ).

טוויל שוקולד / פייר הרמה
עבור כ-15 עוגיות בקוטר 10 ס"מ

רכיבים:
70 גרם (1/2 כוס) קמח לבן רגיל
30 גרם (5 כפות) אבקת קקאו, רצוי הולנדי
100 גרם חמאה, בטמפ' החדר
100 גרם אבקת סוכר, מנופה
3 חלבונים, בטמפ' החדר, מעורבבים קלות רק כדי להפרידם מעט

הכנה:
1. מחממים תנור ל- 165 מעלות.
2. מנפים את הקמח ואת אבקת הקקאו יחד לקערה ומניחים בצד.
3. בקערה בינונית בגודלה טורפים יחד חמאה ואבקת סוכר עד לקבלת מרקם קרמי ואחיד.
4. תוך כדי ערבוב מתמיד מוסיפים את החלבונים לאט לאט (לא בבת אחת) פנימה. התערובת עשויה להיפרד (למשהו דמוי קוטג') בשלב זה, וזה בסדר. היא תתאחד מחדש בשלב הוספת החומרים היבשים.
5. לאחר הטמעת החלבונים בתערובת מוסיפים את תערובת הקמח ואבקת הקקאו. מערבבים רק עד לקבלת תערובת אחידה.
6. מניחים כפות גדושות מהתערובת על מגש אפייה מרופד ביריעת סיליקון, במרווחים של כשמונה סנטימטר זו מזו. משטחים ע"י תנועה עגולה בעזרת החלק התחתון של הכף ויוצרים עיגולים בקוטר של כשבעה סנטימטרים.
7. אופים במשך כחמש-שבע דקות, או עד שהמרכז של כל עוגייה יבש.
8. מוציאים מהתנור ובעזרת מרית דקה מורידים כל עוגייה בנפרד. מניחים כל עוגיה על תחתית של כוס הפוכה שהכנו מבעוד מועד (ראה פסקה אחרונה בפוסט, לפני הטיפים), ו"עוזרים" לה בעדינות, בעזרת הידיים, "לחבק" את הכוס עד כמה שאפשר.
אם העוגיות נהיות פריכות מדי לכיפוף, מחזירים אותן למגש האפייה ומכניסים לתנור למשך כמה שניות.

אפשר לקרוא את הפוסט גם כטור במדור האוכל של עכבר העיר און-ליין.