את השימוש המבורך בלימון באפייה אני מכירה עוד מימי ילדותי. סבתי הייתה מכינה ברומניה עוגות מבושמות ומלאות ניחוחות, כאלה שכל ביס מהן ממלא את הפה בשלל טעמים ותחושות. כששאלתי אותה לראשונה מה סוד הקסם הזה, היא לחשה לי כמשתפת אותי בסוד הכי כמוס, "גרידת לימון".

קצף הביצים והסוכר

מאז אני כמובן חסידה גדולה מאוד של הוספת גרידה ו/או מיץ לימון בבלילות של עוגות, קרפים, בבצקים של עוגות שמרים, בבצקים פריכים של עוגיות או תחתיות טארטים ובמה לא. גם הקיורטוש שכבש את ליבנו בשנים האחרונות, לטענתי מכיל כמות נכבדה של מיץ לימון, מה שמעניק לו את הטעם הכ"כ ארומטי. אבל את זה עוד לא הצלחתי לברר סופית.

לפוסט השבוע תכננתי מאפה כלשהו העושה שימוש במשמשים. אבל רצה הגורל וראיתי את המתכון הזה לעוגות-מיני לימוניות ומפתות, בבלוג המצוין שממנו לקחתי לפני כמה שבועות את המתכון ללחמניות הפרעצל (שאגב הוכנו אצלנו כבר אולי 10 פעמים מאז שגיליתי אותן, מומלצות ביותר!). להעשרת המרקם, החלפתי את היוגורט הרגיל ברוויון, שאכן יצר מאפים רכים, ממש כריתיים (מלשון כרית), שארומה לימונית נעימה ולא משתלטת נודפת מכל ביס בהם.

כמה הערות וטיפים לגבי העוגה:

* אני מתה על חתיכות שנותנות את האלמנט הקראנצ'י בעוגות. הרגישו חופשי להוסיף כאן אגוזים קצוצים דק מכל סוג שיבוא לכם עליו. במקרה הזה אני הוספתי שבבי שוקולד מריר (2 חופנים נדיבים, כ-50 גרם) שגם הולכים מצוין. אני מנחשת ששוקולד לבן גם ייתן קונטרה יפה לחמצמצות המעודנת של הלימון.

* לא אוהבים עוגות על בסיס שמן? אין בעיה, החליפו אותו באותה כמות (חצי כוס, 115 גרם) של חמאה מומסת.

* אפשר בהחלט להכין את העוגה בתבניות מאפינס או בריוש, לקבלת עוגות אישיות, שתמיד מרשימות יותר.

* בעת הכנת העוגה הזו גיליתי שקרה לי דבר שמעולם עוד לא קרה לי – היה לי מעט מאוד קמח (בד"כ אני מחזיקה סטוקים!). אז השתמשתי בפועל בכוס אחת קמח לבן, 3/4 כוס קמח מלא ו- 1/4 כוס קמח לחם. פחדתי מאוד מהתוצאה, שכאמור יצאה רכה להפליא. אז הרגישו חופשי להחליף 3/4 כוס מכמות הקמח במתכון בקמח מלא.

* טיפ כללי באפיה – אם אתם מגלים שבמהלך האפיה פני מאפה מסויים מתחילים להזהיב כאשר תוכו עדיין אינו אפוי כלל, הניחו יריעת נייר כסף באופן רופף מעל המאפה.

עוגת לימון מעודנת / עיבוד של מירי רביבו למתכון מגליון נובמבר 2008 של מגזין Taste
עבור עוגה בקוטר 24 ס"מ

רכיבים:
2 ביצים גדולות, בטמפ' חדר
200 גרם (1 כוס) סוכר
גרידה מלימון אחד גדול
2 כפות מיץ לימון סחוט טרי
1 כפית תמצית וניל
280 גרם (2 כוסות) קמח לבן (להחלפה חלקית בקמח מלא, ראה טיפים)
2 כפיות אבקת אפיה
250 מ"ל (כוס מלאה) רוויון
120 מ"ל (חצי כוס) שמן קנולה

אבקת סוכר, לציפוי

הכנה:
1. מחממים תנור ל- 180 מעלות ומברישים בחמאה את התבנית בה נשתמש.
2. מקציפים במיקסר או ידנית את הביצים והסוכר עד לקבלת תערובת יציבה ותפוחה.
3. מוסיפים גרידת לימון, מיץ לימון ואת תמצית הוניל ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.
4. מנפים יחד אל קערה גדולה את הקמח ואבקת האפייה ומערבבים היטב.
5. מוסיפים את תערובת הביצים לתערובת הקמח ומקפלים בעדינות רק עד לקבלת תערובת אחידה.
6. מוסיפים פנימה את הרוויון ואת השמן וטורפים בעדינות רק עד לקבלת תערובת אחידה.
7. אופים כ- 35-40 דקות או עד אשר העוגה מזהיבה וקיסם הננעץ במרכזה יוצא עם פירורים לחים.
8. מקררים 10 דקות בתוך התבנית ולאחר מכן מחלצים מהתבנית, להמשך צינון על רשת.
9. מאבקים באבקת סוכר (אם רוצים כמובן) ומגישים.

אפשר לקרוא את הפוסט גם כטור במדור האוכל של עכבר העיר און-ליין.

העין האנושית נמשכת ליופי. יש כאלה שיותר ויש כאלה שפחות, וללא ספק היופי הוא בעיני המתבונן, אבל יש דברים שהיופי שלהם הוא קונצנזוס בפי כל. קחו תותים למשל, בעיני אחד הפירות היותר יפים שיש, ומהרגע שהעונה שלהם מתחילה, אני לא יכולה לעמוד בפיתוי ותמיד קונה לי קופסא או שתיים. אין לי ממש תוכנית מה לעשות איתם, אבל בתוך תוכי אני יודעת שהתוכנית עוד תבוא.

התותים מסודרים על גבי מחצית מתערובת העוגה

ועכשיו, כשהמחיר שלהם יחסית נמוך, זו פשוט מצווה לקנות אותם ולהכין איתם משהו טעים. מעבר לריבה שאני זוממת עבורם, ולקישוטי תותים שאני כל כך אוהבת לעשות על טארטים או עוגות קרות, רציתי השנה לנסות לאפות קינוח עם תותים. את העוגה הזו מצאתי בבלוג אוכל איטלקי והמראה המפתה של השכבה הורדרדה המסתתרת באמצע הוא שתפס את עיני ושכנע אותי לרוץ ולהכין אותה. שיניתי כמובן את המתכון מעט, ונוצרה עוגה רכה ונהדרת, עם רמז לימוני בבלילה, רמז וניל ורמז עבה וארומתי לקינמון במלית התותים. 

העוגה מוכנה להיכנס לתנור

וביציאתה מהתנור

זו בפירוש לא עוגה שתביאו למקום שבו תרצו להרשים ביופיו ובגימורו המושלם של מוצר מאפה. לא, זו עוגה ביתית, עם מראה כפרי ולא מוקפד, עוגה שתשמח לשיר לכם שיר ערש מתוק יחד עם תה או שוקו חם לפני השינה, או תהווה פתיחה נעימה מאוד לבוקר מצוין יחד עם קפה. היא גם נהדרת בפני עצמה, בלי שום דבר ליד, ועדיף גם לא סכין, אחרת אתם תמשיכו ליישר אותה עד בלי די.

כמה הערות וטיפים לגבי העוגה:

* כאן, ובכל מתכון אחר שעושה שימוש בקמח, מומלץ מאוד לנפות אותו. זה מאוורר אותו וגם משחרר אותנו מנוכחותם של כל מיני אורגניזמים חיים שלא בהכרח נרצה למצוא במאפים שלנו.

* הבלילה של העוגה איננה נוזלית כלל, ההפך – היא מאוד דחוסה ולכן מעט קשה למרוח אותה. אבל זה מה שמצליח להחזיק כמות כזו גדולה של תותים וגם מייצר עוגה נפלאה במרקמה, שמאוד מזכירה את עוגת הדובדבנים הרומנית שהעליתי לכאן לפני כמה חודשים.

* בכל המתכונים שאני נותנת כאן, כשכתוב "כוס" הכוונה לכוס מדידה סטנדרטית המכילה 240 מ"ל נוזל.

עוגת תותים בקינמון / עיבוד שלי למתכון מבלוג האוכל Fiordizucca
עבור תבנית אינגליש קייק גדולה בגודל 30X11 ובגובה 7 ס"מ

רכיבים:
100 גרם שקדים טחונים
150 גרם חמאה, בטמפ' החדר 
200 גרם (1 כוס ועוד 2/5 הכוס)קמח
150 גרם (3/4 כוס) סוכר
2 ביצים
15 גרם (שקית וחצי) אבקת אפיה
גרידה מחצי לימון גדול
450 גרם תותים טריים, חתוכים לחצאים, או לשלישים אם הם גדולים
1/2 כפית קינמון
10 גרם (1 שקית) סוכר וניל 

הכנה:
1. מחממים תנור ל – 180 מעלות. משמנים תבנית בחמאה ושוטחים עליה נייר אפיה (משמנים קודם לכן על מנת שנייר האפיה לא יזוז ממקומו), מסדרים אותו על גבי התבנית.
2.  שמים שקדים, חמאה, קמח, סוכר, אבקת אפיה, ביצים וגרידת לימון בקערת המיקסר ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.
3. שמים חצי מתערובת העוגה בתבנית ומיישרים בעזרת כף או מרית. מסדרים מעל חצי מכמות התותים, בוזקים חצי שקית סוכר וניל וחצי מכמות הקינמון, מעל זה שמים את שארית התותים ובוזקים את שארית סוכר הוניל והקינמון ומעל התותים מסדרים את החצי השני של תערובת העוגה. אם יבצבצו לכם כמה תותים מהתערובת – אל חשש, זה בסדר גמור. 
4. אופים כ-45 דקות, או עד שהעוגה מזהיבה מבחוץ ואפויה מבפנים (בודקים בעזרת קיסם, שאמור לצאת ממרכז העוגה עם פירורים לחים כאשר היא מוכנה. בתנור שלי זה לקח 50 דקות). מוציאים מהתנור ומצננים.
5.  לפני ההגשה בוזקים אבקת סוכר מעל.
6.  שומרים בקופסא אטומה בטמפ' החדר.

אפשר לקרוא את הפוסט גם כטור במדור האוכל של עכבר העיר און-ליין

האמת היא שאני קצת מתרגשת לכתוב את הפוסט הזה. בכל שבוע אני חולקת איתכם מתכונים אהובים עלי. מתכונים  שניסיתי – לפעמים אלה מתכונים שהם קבועים אצלנו בבית כבר שנים ופעמים אחרות אלה מתכונים חדשים שניסיתי ואהבתי מאוד. אבל אחת לכמה זמן יש מתכון שאני כבר לא יכולה לחכות לחלוק, מרוב שהוא טוב.

קמח, סוכר, חלמון וביצה

חנוכה איתנו תיכף, ממש מרחק ארבעה ימים, אז היום על הפרק – סופגניות. מאז שהייתי ילדה קטנה ברומניה, אני מכורה לריח ולטעם של בצק טרי מטוגן. לסבא שלי ולי היה מנהג קבוע – אני הייתי באה איתו לשוק לקנות ירקות והוא היה קונה לי שם סופגניה טריה מאשנב קטן, כמעט חבוי מהעין, שרק הריח הנהדר המתפשט למרחוק הסגיר את קיומו. ברומניה, בניגוד לארץ, יש סופגניות לאורך כל השנה. תודה לאל שאצלנו זה רק לתקופה מוגבלת…

שימו לב לבצק הסופי - אלסטי ומבריק

הבצק לפני תפיחה ראשונה

אז במקור תכננתי להביא מתכון מצוין שגיליתי בשנה שעברה, במסגרת מה שנקרא "אירוע בלוגים" (blog event) – מכריזים בבלוג מסויים נושא ותאריך הגשה אחרון, ובלוגרים מרחבי העולם מוזמנים להכין מתכון כלשהו בנושא המדובר (במקרה שלנו זה היה דונאטס), לשלוח ליוזם האירוע וכאשר מגיע תאריך היעד, מארגן האירוע מסכם את כל המתכונים שקיבל, עם לינקים לבלוגים המתאימים, כמובן. המתכון הוא של דנקין דונאטס, אם כי זהו מתכון די ישן, ולא זה שהם משתמשים בו כיום. אבל התוצאה שהוא מניב – קריספית ונפלאה. כבר אז, בפברואר הקודם, החלטתי שאלה הולכות להיות הסופגניות שלנו לחנוכה הזה.

הסופגניות לפי המתכון של דנקין - מבט מבחוץ

הסופגניות של דנקין - מבט פנים

הסופגניה של דנקין, מולאה לפני הטיגון במטבעות שוקולד מריר

אבל הביקור האחרון שלנו ברומניה, והסופגניות הנהדרות שאכלנו שם (וכרגע אני לא מתכוונת לפפנאש), גרמו לי לרצות לנסות לשחזר אותן, ולשמחתי הגדולה – גם להצליח! אז מה מיוחד בהן? הן רכות, אוריריות ועסיסיות כאחד ומועשרות בניחוח לימוני מדהים ובארומת וניל נהדרת. אבל הדבר הכי מרגש שניסיתי ושמחתי לגלות לגבי המתכון הזה הוא שאפשר לאפות את הסופגניות האלה, והן עדיין ייצאו רכות ונהדרות! נכון, צריך למשוח אותן בשמן לפני האפיה, אבל זו כמות זעומה לעומת מה שהן היו סופחות לו היינו מטגנים אותן. גם את הסופגניות של דנקין ניסיתי לאפות בשנה שעברה, גם אותן משחתי בשמן, אבל התוצאה הייתה קשה ולא מסבירת פנים. (לצערי?) אני לא מהאנשים שיוותרו בקלות על מאכל שמן וטעים לעומת מאכל שמן פחות וטעים פחות, ועדיין בכיף מוכנה לאכול את הגרסא האפויה של הסופגניות הרומניות הנהדרות האלה, כי במקרה הזה כמעט ואין פשרה על הטעם!

הסופגניות לפי המתכון הרומני, במהלך התפיחה (הן כמובן אמורות להיות מכוסות בזמן התפיחה, אבל לצורך הצילום...)

הסופגניות לפי המתכון הרומני, מבחוץ

הסופגניות הרומניות ממולאות בשוקולד חלב במילוי קרם חלב, מבט פנים

סופגניה אפויה נהדרת, לפי המתכון הרומני, מבחוץ

סופגניה אפויה ממולאת נוטלה, מבט פנימה

 אז נסכם, מה היה לנו?
1. מתכון של דנקין דונאטס - מניב סופגניות נהדרות וקריספיות, עם תוכן אוורירי ורך, הטעם נפלא! לא עוברות אפיה באופן מוצלח. קצת קשה לעבוד עם הבצק המקורי, היות שיוצא דביק מעט (בפעם הזו יצא שהוספתי לא מעט קמח ביחס למה שכתוב במתכון).
2. מתכון שעיבדתי מבלוג אוכל רומני – התוצאה היא סופגניות רכות מבפנים ומבחוץ, עשירות מאוד במרקם ובטעם, ובעלות ארומות נהדרות. בונוס נוסף הוא בצק מאוד נוח, שנעים מאוד לעבוד איתו. על אף ששני המתכונים מעולים, המתכון הזה לוקח, ללא ספק. ולסיום, קוריוז: הרבה מתכוני סופגניות רומניים מדלגים על אחת התפיחות של הסופגניה, ולפעמים אפילו על שתיהן. אמרתי "נזרום" וניסיתי לוותר על ההתפחה השניה, זו שלאחר עיצוב הצורה ולפני הטיגון. שימו לב למרקם הדחוס יותר בהשוואה לסופגניות מאותו בצק שעברו התפחה שניה.

סופגניות שלא התפחתי התפחה שניה, מבחוץ

סופגניות ללא התפחה שניה, מבט פנים, שימו לב לדחיסות היחסית

 כמה הערות וטיפים לגבי הסופגניות:

* עיצוב צורה – הכי קל: לבצוע חתיכות מהבצק, לגלגל לכדורים בגודל הרצוי. אני אוהבת אותם בגודל ביס (אל תשכחו שהם גם יכפילו את נפחם בהתפחה).
מצריך יותר השקעה – רידוד הבצק לעובי של 1-1.5 ס"מ, וקריצת עיגולים ממנו. אם רוצים להכין דונאטס קורצים עיגול קטן נוסף במרכז כל עיגול גדול יותר שקרצנו. לא לזרוק את הקטנים, אלא לטגן גם אותם ולקרוא להם בשם החמוד Doughnut holes. אם דנקין יכולים, למה אנחנו לא?
הגרסא הרומנית – הרומנים, בחורים טובים שיודעים את העבודה, מעצבים את הסופגניות בצורה אליפטית ויחסית שטוחה. המטרה: כמה שיותר שטח פנים = כמה שיותר ספיגת שמן = כמה שיותר טעם. תעשו את השיקולים שלכם בעניין

* מילויים -המסורת היא למלא את הסופגניות לאחר הטיגון. השתמשו בשקית זילוף עם צנטר חלק, או מזרק מיוחד למילוי או אפילו בקבוק לחיץ עם מכסה שיש לו שפיץ (כמו אלה של הטחינה בפלאפליות), מלאו במילוי האהוב עליכם - ריבה חלקה וקלאסית, ריבת חלב, נוטלה, קרם פטיסייר, גנאש שוקולד והיד עוד נטויה, והזריקו פנימה כמה דקות אחרי שהסופגניות יצאו מהשמן והצטננו מעט.
החידוש המרענן שניסיתי כבר לפני שנה וגיליתי כמוצלח הוא למלא אותן לפני הטיגון ב: שברי שוקולד מריר (חזק ומרוכז מדי, לא מתאים כמילוי לסופגניה), שברי שוקולד חלב במילוי קרם חלב (נהדר) – שני המילויים האלה נמסים בזמן הטיגון ופשוט תענוג לאכול את הסופגניה הממולאת בהם. עוד ניסיתי למלא בנוטלה לפני הטיגון (מעולה ביותר, ציפיתם למשהו אחר מנוטלה?) ובריבת חלב (נפלא). איך ממלאים? באופן דומה לקובה – יוצרים כדור, משטחים אותו מעט לצורת קערית, שמים מעט מילוי בפנים, וסוגרים את העיגול ע"י כדרור שלו בידיים. החיסרון בשיטה הזו הוא שאפשר להחדיר פחות מילוי מאשר במילוי לאחר הטיגון כשמדובר במליות נוזליות יחסית כמו נוטלה או ריבת חלב, אחרת יהיה קשה לסגור בחזרה את העיגול והמלית תבצבץ, ואת זה אנחנו לא רוצים.

* הכנה מראש – אפשרית בהחלט. אפשרות ראשונה: להכין את הבצק לילה לפני ההגשה, לאחסנו במקרר ולתת לו לתפוח שם תפיחה ראשונה. לאחר מכן מוציאים מהמקרר, מעצבים צורה ונותנים לבצק לתפוח התפחה שניה. שימו לב שההתפחה השניה תהיה ארוכה יותר בשיטה הזו מאשר אם הייתם מכינים באופן הרגיל, היות שהבצק הקר תופח לאט יותר מאשר בצק בטמפ' החדר. אפשרות שניה: מכינים את הבצק, מתפיחים אותו התפחה ראשונה מחוץ למקרר, מוציאים ממנו את האויר, עוטפים בניילון נצמד ומקפיאים. לילה לפני ההגשה מוציאים למקרר וביום ההגשה ממשיכים לפי ההוראות הכתובות מעלה עבור האפשרות הראשונה.

* טיגון - הטמפ' של השמן חשובה מאוד. אם נכניס לשמן חם מדי – הסופגניות ייטגנו מהר מאוד מבחוץ, אבל יישארו בצקיות בפנים. שמן קר מדי זה פחות נורא, אבל יגרום לסופגניה לספוג יותר ממנו. הקפידו לטגן את הסופגניות על אש בינונית-נמוכה והיו ערים למה שקורה בסיר – אם סופגניה שהכנסתם משחימה מהר יותר מקודמותיה (ואינה קטנה מהן במידותיה), הנמיכו את הלהבה.

* ציפויים – הציפוי הקלאסי: אבקת סוכר. מראה מזמין ויפה בכלום מאמץ. הקפידו לפזר את אבקת הסוכר מבעד למסננת כדי שהציפוי יהיה יפה ואחיד. ציפוי פשוט וטעים נוסף הוא לפזר סוכר לבן רגיל ומעליו קינמון. יאמי! ציפויים מושקעים יותר: גנאש שוקולד מריר (שוקולד מריר ושמנת מתוקה מומסים באותו יחס, את הכמות תחליטו אתם לפי כמות הסופגניות שאתם מכינים), ציפוי של אבקת סוכר מעורבבת עם מעט מאוד נוזל (לבחירתכם – מים, חלב, מיץ תפוזים, מיץ לימון, ליקר כלשהו) – מה שייצור משחה סמיכה ואטומה (ככל שתוסיפו יותר נוזלים היא תהיה כמובן פחות סמיכה) שבה אפשר לטבול את הסופגניות כמה דקות לאחר הטיגון. התחילו מכף אחת של נוזל ל-100 גרם סוכר ותראו איך ההעדפה שלכם לסמיכות מתפתחת משם. אפשר גם להעשיר את אבקת הסוכר באבקות נוספות – למשל אבקת שוקו ממותקת, לקבלת ציפוי שוקולדי.

גרסא 1 – סופגניות / דנקין דונאטס
עבור כ- 24 סופגניות קטנות וחמודות

רכיבים:
7 גרם שמרים יבשים (או 21 גרם שמרים טריים)
2 1/2 כוסות קמח
1/8 כוס (30 מ"ל) מים חמימים
3/4 כוס (180 מ"ל) חלב חמים (30 שניות במיקרו יעשו את העבודה)
1/4 כוס (50 גרם) סוכר
1/2 כפית מלח
1 ביצה
1/6 כוס (40 מ"ל) שמן

הכנה:
1. מערבבים כוס אחת מכמות הקמח עם השמרים.
2. מוסיפים את כל שאר הרכיבים (מלבד הקמח הנותר) ולשים 2-3 דקות.
3. מוסיפים את שארית הקמח ולשים עד לקבלת בצק חלק ומבריק. הבצק לא אמור להיות דביק, אבל הרבה מכמות הקמח/מים שבצק צריך תלויה במזג האויר, ולכן שימו לב, אם הבצק דביק מדי, פזרו מעט קמח בהדרגה והמשיכו ללוש עד שמרקמו נעים וכמעט לא דביק.
4. מכסים את הקערה עם הבצק בניילון נצמד ומניחים במקום חמים לתפיחה, עד להכפלת הנפח.
5. מעצבים צורה ע"פ אחת השיטות המופיעות בטיפים למעלה.
6. מניחים להתפחה נוספת עד להכפלת הנפח. כאן כדאי להשקיע קצת לפני ולחתוך ריבועים מנייר אפיה ולהניח כל סופגניה לתפוח על ריבוע נייר משלה, זה יקל מאוד על העברת הבצק הדביק לשמן לאחר מכן. כשרוצים להעביר לשמן, מרימים את הסופגניה יחד עם הנייר, מורידים אותה לשמן תוך כדי שמחזיקים את הנייר ואז מקלפים את הנייר מצידה העליון של הסופגניה.
7. מחממים מחבת עם שמן בגובה 3 ס”מ לפחות לחום של 180 מעלות (ראה טיפים בנושא טמפ' הטיגון). מטגנים את הסופגניות בכמויות של 3-4 בערך בכל פעם, על מנת שהשמן יישאר בטמפ’ המתאימה.
8. להניח להן להתקרר מעט על נייר סופג, ולפדר אבקת סוכר או להכין את אחד הציפויים המפורטים בטיפים.

גרסא 2 – סופגניות / עיבוד שלי למתכון הלקוח מבלוג אוכל רומני
עבור כ-35 סופגניות קטנות

רכיבים:
600 גרם (4 1/4 כוסות) קמח
10 גרם שמרים יבשים (או 25 גרם שמרים טריים)
200 מ"ל (4/5 כוס) שמנת מתוקה בטמפ' החדר
150 מ"ל (2/3 כוס) מים חמימים
1 ביצה מס' 1
1 חלמון מביצה מס' 1
80 גרם (2/5 כוס) סוכר
1 שקית סוכר וניל
גרידה מ- 1/2 לימון גדול
1/2 כפית מלח

הכנה:
1. שמים בקערה קמח ושמרים ומערבבים היטב.
2. מוסיפים את כל שאר החומרים ולשים כ-10 דקות, לקבלת בצק מבריק ושאינו דביק. הבצק לא אמור להיות דביק, אבל הרבה מכמות הקמח/מים שבצק צריך תלויה במזג האויר, ולכן שימו לב, אם הבצק דביק מדי, פזרו מעט קמח בהדרגה והמשיכו ללוש עד שמרקמו נעים וכמעט לא דביק.
3. מכסים את הקערה בניילון נצמד ומתפיחים במקום חמים עד להכפלת נפח הבצק.
4. מעצבים צורה ע"פ אחת השיטות המופיעות בטיפים למעלה.
5. מניחים להתפחה נוספת עד להכפלת הנפח. כאן כדאי להשקיע קצת לפני ולחתוך ריבועים מנייר אפיה ולהניח כל סופגניה לתפוח על ריבוע נייר משלה, זה יקל מאוד על העברת הבצק הדביק לשמן לאחר מכן. כשרוצים להעביר לשמן, מרימים את הסופגניה יחד עם הנייר, מורידים אותה לשמן תוך כדי שמחזיקים את הנייר ואז מקלפים את הנייר מצידה העליון של הסופגניה.
6. מחממים מחבת עם שמן בגובה 3 ס”מ לפחות לחום של 180 מעלות (ראה טיפים בנושא טמפ' הטיגון). מטגנים את הסופגניות בכמויות של 3-4 בערך בכל פעם, על מנת שהשמן יישאר בטמפ’ המתאימה.
אם רוצים לאפות את הסופגניה: מחממים תנור ל-180 מעלות (לא טורבו). מניחים את הסופגניות התפוחות על גבי תבנית תנור מרופדת בנייר אפיה. מושחים בנדיבות בשמן צמחי מכל הצדדים החשופים. אופים כ-15-20 דקות, או עד לקבלת צבע זהוב.
7. להניח להן להתקרר מעט על נייר סופג, ולפדר אבקת סוכר או להכין את אחד הציפויים המפורטים בטיפים.

אפשר לקרוא את הפוסט גם כטור, במדור האוכל של עכבר העיר און-ליין.