פוסטים תחת התג ‘גבינה’

כבר בזמן שקדם לתקופה שבה נעלמתי לכם כליל, התחלתי להרגיש את כובד העבודה על כל פוסט ופוסט בבלוג הזה. לבחור מתכון מתוך מליוני מתכונים שבא לי להכין בכל רגע נתון, להכין אותו, לצלם את שלביו כולל סטיילינג כלשהו (אני משתדלת לעשות את זה באור יום, ולנוכח העובדה שבכל שעות האור באמצע השבוע אני בעבודה, זה משאיר לנו את ימי הסופ"ש), לתקן ולעצב את התמונות, לכתוב את הפוסט עצמו ואת המתכון, לעבור על המתכון 10 פעמים כדי לוודא שאין טעויות (ולפעמים עדיין לפספס טעות פה וטעות שם). אתם כבר מבינים את הראש.

אני חלילה לא מתלוננת, כי הבלוג הזה הוא הבייבי שלי, ואני כל כך נהנית לעדכן אותו, לעצב אותו, לתכנן כל מיני דברים להעלות אליו. אבל הרגשתי שהתדירות שבה נאלצתי לפרסם פוסטים בשל התחייבות שבע"פ לעכבר העיר, גרמה לכתיבה בבלוג להפוך למטלה יותר מאשר רגעי אושר בהם אני חולקת איתכם את מיטב המתכונים שאני מנסה. וגם האיכות של הפרסומים והתמונות ירדה לטעמי בתקופה האחרונה.
תכונת האופי שלי, הכ"כ מעיקה לעתים, זו שתמיד לוחשת במעמקי ראשי "תעשי את זה מושלם או אל תעשי את זה בכלל", לא יכלה לתת לזה להימשך. אז התפטרתי מעבודתי ההתנדבותית בעכבר העיר, והחלטתי להוריד בתדירות הפוסטים.

אבל אז גיליתי שנוסף לי בייבי חדש לחיים, אחד אמיתי שקורם עור וגידים בתוך הבטן שלי. כן, הבנתם נכון, אנחנו בהריון! שלושת החודשים הראשונים היו מאוד קשים לי, וזו הסיבה העיקרית להיעלמות שלי (במקום התוכנית המקורית - רק להוריד קצת בתדירות). היו לי בחילות במשך כל היום, וגם הקאתי לא מעט, כך שלהתקרב למטבח בכלל לא בא בחשבון. רק לאחרונה, בסוף החודש החמישי, חזרתי לי לאטי למטבח והאצבעות שלי כבר בערו לגעת בבצק, לקצוץ ירקות, כל דבר – רק לחזור לנשום את ריחות הבישול והאפייה מחדש.
אגב, בתקופה הזו גם הרגתי את השאור שלי (שהיה בן 7 חודשים והניב לחמים כ"כ טובים), עליו השלום…

התלבטתי רבות מה להכין לכבוד פוסט החזרה שלי, רציתי משהו מושקע ורב-שלבי, אבל בסופו של דבר, כמו תמיד בזמן האחרון, החשק לביתי והמוכר הכניע אותי. בגליון האחרון של על השולחן פרסם אלון גולדמן (מקודניטוריית מזארין המעולה, על סניפיה) מתכון לעוגת גבינה אפויה עם שכבת הפתעה של תותים באמצע ושכבת קראמבל פריכה מלמעלה. עוגות גבינה משולבות פירות אדומים כלשהם הם תמיד פיתוי שקשה לי מאוד לעמוד בפניו, ובעצם, למה להתאמץ לעמוד בפניו?

היות שמחירי התותים בשמיים כרגע, החלטתי להחליף את התותים בדובדבנים, כמו רומנייה טובה ונאמנה. העוגה היא במילה אחת – נהדרת! ניחוחות פרי ההדר (גרידת התפוז אחראית לכל היופי הזה) משולבים במתיקות גבינתית, אשר עולים כבר מהבלילה לפני אפייתה, גרמו לי להיות מאוד קצרת רוח עד שיכולתי סוף סוף לטעום מהעוגה. יום למחרת היא באה איתי לעבודה, וזכתה לאהדה גדולה גם בקרב הקהלים הקשים ביותר.

כמה הערות וטיפים לגבי העוגה:

* אם בחרתם להשתמש כמוני בדובדבנים משומרים, סננו אותם כשעה לפני הכנסתם לבלילה. מעט לפני הכנסתם לבלילה, ערבבו אותם בקערה עם כף קמח, על מנת שלא ישקעו לתחתית העוגה, כפי שקרה אצלי.

* סננו גם את הגבינה הלבנה (9%) כחצי שעה לפני הכנת העוגה, בתוך בד חיתול מעל למסננת (אני סתם משתמשת במגבות מטבח מנייר שאותן אני מניחה בתוך המסננת), על מנת למנוע מנוזלים מיותרים להכנס לעוגה שלנו.

* את השקדים הטחונים מרכיבי הקראמבל ניתן להחליף באגוזי לוז טחונים, לקבלת טעם יותר "אדמתי".

* אם אין לכם מעבד מזון, ערבבו את כל חומרי הקראמבל בקערה רחבה ופוררו את החמאה לתוך האבקות (קמח, שקדים, מלח) בעזרת האצבעות. באופן זה גם תקבלו גושי פירורים גדולים יותר ומראה כפרי.

עוגת גבינה בחושה עם תותים וקראמבל / אלון גודלמן, פטיסרי מזארין
עבור תבנית עגולה בקוטר 24 ס"מ

רכיבים:
לקראמבל:
50 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
50 גרם (1/3 כוס) קמח
50 גרם (1/2 כוס) שקדים מולבנים טחונים
קורט מלח

לעוגה:
100 גרם חמאה רכה
קליפה מגוררת מתפוז אחד
200 גרם (1 כוס) סוכר
10 גרם (1 שקית) סוכר וניל
180 גרם גבינה לבנה 9%
80 גרם גבינת שמנת 30% (נפוליאון בטעם טבעי מעולה כאן)
3 ביצים
160 גרם (1 כוס + 2 כפות) קמח לבן רגיל מנופה
5 גרם (1/2 שקית) אבקת אפייה
250 גרם תותים טריים חצויים (ניתן להחליף בדובדבנים, ראה טיפים)

לציפוי:
מעט סוכר גבישי (לא חובה)

הכנה:
1. מכינים קראמבל: שמים את כל החומרים במעבד מזון (אין לכם? ראו טיפים) ומעבדים לקבלת פירורים. מפזרים על מגש ומעבירים למקפיא.
2. מכינים את העוגה: שמים חמאה, קליפת תפוז, סוכר וסוכר וניל במיקסר עם וו גיטרה ומערבלים במהירות בינונית. מוסיפים את הגבינות בהדרגה עד לקבלת תערובת תפוחה ובהירה (חשוב לקלף את דפנות הקערה מדי פעם).
3. מורידים את מהירות המיקסר ומוסיפים לסירוגין ביצים וקמח מעורבב עם אבקת אפייה (בפעמיים), עד שהם נטמעים לחלוטין בתערובת והיא מתקבלת חלקה וקרמית. יש להימנע מערבוב יתר לאחר הוספת הקמח, כדי לשמור על העוגה אוורירית ונימוחה.
4. משמנים ומקמחים קלות תבנית ומעבירים אליה מחצית מתערובת העוגה. מסדרים מעל חצאי תותים (או את הדובדבנים השלמים). מעליהם שמים את שארית תערובת העוגה ומיישרים בעזרת מרית.
5. מוציאים את הקראמבל מהמקפיא ומפזרים אותו מעל העוגה. מעבירים לקירור לשעה לפחות, אפשר גם למשך הלילה ולאפות למחרת.
6. מחממים תנור ל -155 מעלות.
7. מפזרים על הקראמבל מעט סוכר גבישי ואופים כ-40 דקות, או עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא מעט לח והעוגה מקבלת גוון זהוב.
8. מצננים. מגישים את העוגה בטמפ' החדר.

כשהייתי ילדה, אמהות שהיו מכינות בבית פיצה נחשבו בזמנו בעיני הילדים לאלילות מטבח בלתי מעורערות, מינימום מרתה סטיוארט. ואנחנו מדברים כאן, במקרה הטוב שבו זו לא הייתה פיצה-על-פיתה, על הפיצה העבה הזו בתבנית של התנור, זו עם הרוטב על בסיס קטשופ וגבינת העמק מעל. אני לא אומרת את זה חלילה בנימה של זלזול, יחסית לזמנים ההם זה באמת היה הישג, ואגב אין לי ספק שאם אני אוכל כזו גם היום, זה יהיה טעים.

פתיחה ראשונית של הבצק בעזרת האצבעות

אבל זמנים משתנים ומביאים איתם מציאות חדשה, ובמציאות הזו האמהות של ימינו מכינות פיצות מעולות על לבני שמוט וכמה מהן בהחלט יכולות להתחרות בפיצות של פיצריות טובות, ואף לנצח. גם אני חשבתי שמצאתי את מתכון הפיצה האולטימטיבי, שיישאר איתי לאורך זמן, עד שטעמתי את הפיצה של אבנר לסקין.

אבנר הוא שף במקצועו, בעל רזומה עשיר של 22 שנות עיסוק בתחום המזון, אבל האהבה הבאמת גדולה שלו היא בצקים. את אבנר הכרתי לראשונה כשחברים שלי קנו ספר שלו, והכינו ממנו חלה מעולה. בעקבות זה קניתי את ספר הלחם שלו וניסיתי ממנו כמה מתכונים מוצלחים. הדברים התגלגלו כך שכעבור זמן לא רב הוא היה מורה בקורס הקונדיטוריה שעשיתי בסוף השנה שעברה אצל אסטלה, והעביר לנו שעור לחמים בלתי נשכח, רבים מאיתנו מתרפקים על אותם הטעמים עד היום. דיברנו הרבה באותו השעור, על צילום, על לחמים ואוכל באופן כללי, ועל הבלוג שלי.

וכך קרה שבשבוע שעבר, בילתי יום בביתו של אבנר. המטרה הרשמית של הביקור הייתה לעזור לו להעביר את הבלוג שלו לדומיין משלו (בקרוב, היכונו!), אבל חוצמיזה דיברנו וחלקנו מחשבות וחוויות קולינאריות, צפיתי בו מתקתק הכנה של 3 סוגי מנות בו-זמנית (מי אמר שגברים לא טובים בזה?!) וכמובן התענגתי על הפיצה המעולה הזו! הבצק שלה דק במידה המדויקת (לא דק מדי ברמת דף נייר), הרוטב מצוין וכמות הגבינה – גם היא קלעה בול. לאחר שהפיצה יצאה מהתנור, אבנר זילף עליה שמן זית וגירד פרמזן, שני דברים שלא ראיתי שעושים לפני כן. עלי הבזיליקום הגדולים והיפים האלה השלימו את המנה והפכו אותה לתאווה אמיתית לחיך!

כמה הערות וטיפים לגבי הפיצה:

* זהו מתכון קצת לא שגרתי לבצק – לשים אותו כחצי שעה ואפשר אף יותר, ועדיף לשמור אותו במקרר יומיים לפני השימוש. על אף שזה כרוך בדחיית סיפוקים, מומלץ לעשות זאת על מנת לקבל בצק עשיר יותר בטעמו ובעל מרקם פציח ומדויק.

* אתם יכולים להחליף תוספות כמובן כאוות נפשכם – שימו לב רק לפזר אותן על הפיצה לפני האפיה, במידה והן דורשות אפיה (למשל: פטריות, זיתים, רצועות בצל, תירס ולמעשה כל מה שהוא לא עשב תיבול).

* לאחר שתטעמו אותו בפעם הראשונה, הרגישו חופשי לעבד את הרוטב לפי טעמכם – הוסיפו לו שום אם אתם אוהבים, או רסק עגבניות, פלפל שחור, פלפל חריף קצוץ דק ולמעשה – כל מה שעולה על דעתכם ועל טעמכם.

פיצה / אבנר לסקין
עבור 8-10 סועדים

רכיבים:
לבצק:
1 קילו קמח רגיל
580 גרם (2.5 כוסות מים פחות כף) מים קרים
2 גרם שמרים יבשים
30 גרם (3 כפות) שמן זית
30 גרם (1.5 כפות) מלח

לרוטב:
3 עגבניות אדומות בשלות מאוד ומעט רכות
30 גרם (3 כפות) שמן זית
מלח לפי הטעם
חצי כפית טבסקו
חצי כפית חומץ יין אדום (לא חובה)

גבינת מוצרלה

הכנה:
1. מכינים את הבצק: שמים בקערת המיקסר קמח ושמרים ומערבבים היטב. מוסיפים מים ושמן ולשים במהירות איטית. לאחר שלוש דקות מוסיפים את המלח וממשיכים ללוש במהירות איטית שלושים דקות. כן, זו לא טעות
2. לאחר הלישה שמים את הבצק בקערה מקומחת קלות ומכסים בבד לח למנוחה של שעה וחצי.
3. לאחר שעה וחצי מחלקים לכדורים של 200 עד 300 גרם תלוי בעובי הפיצה שרוצים, מניילנים כל כדור ושומרים במקרר. הכדורים חייבים להיות לפחות שש שעות במקרר וניתן לשמור במקרר עד 5 ימים.
ניתן גם להקפיא את הכדורים ולהפשיר לפי הצורך.
4. כשעה לפני האפיה, מחממים תנור ל – 250 מעלות, עם לבנת שמוט, אם יש.
5. מוציאים את הבצק מהמקרר, מקמחים ומשטחים מעט בעזרת אצבעות הידיים. נותנים לו לנוח מספר דקות.
6. מרדדים את הבצק לעובי הרצוי (במקרה שלנו העובי היה כ-4 מ"מ).
7. מכינים את הרוטב: מגרדים דק את העגבניות בפומפיה, מוסיפים את כל שאר המרכיבים ומערבבים היטב. טועמים ומשפרים תיבול, אם צריך.
8. מורחים את הרוטב על הבצק בעזרת כף. מפזרים גבינת מוצרלה בכמות לפי טעמכם האישי.
9. אופים כ-10-15 דקות, או עד שהשוליים מתחילות להזהיב והגבינה מבעבעת.
10. מזלפים מעט שמן זית ומגרדים גבינת פרמזן על הפיצה לאחר צאתה מהתנור.
11. מפזרים עלי בזיליקום שלמים שטופים. מתענגים על כל ביס!

אפשר לקרוא את הפוסט גם כטור במדור האוכל של עכבר העיר און-ליין.

קונפליקטים פנימיים הם מנת חלקם של רבים מאיתנו מפעם לפעם. רבים האנשים האוהבים את הכפר אך גרים בעיר, או להיפך. אוהבים את ההתפתחות הטכנולוגית שהביאו עימן השנים האחרונות אך עם זאת מסתכלים בערגה על זמנים עברו, בהם דברים היו פשוטים יותר. שואפים ליותר כסף, או למעמד או לאלמנטים חיצוניים אחרים, על אף שאנחנו יודעים שלא צריך אף אחד מאלה כדי להיות באמת מאושרים. ולפעמים הקונפליקטים הם קטנים יותר, כמו זה שנתקלתי בו השבוע, כשניסיתי להחליט על קינוח לחג השבועות הקרב ובא עלינו לטובה. מצד אחד רציתי עוגת גבינה, אבל מצד שני לא "עוד עוגת גבינה", רציתי משהו מיוחד אבל רצוי שיכיל גבינה, ורצוי כמובן שצבעו יהיה לבן, כיאה לחג האלגנטי הזה.

שבועות הוא חג שללא ספק אהוב על אנשים רבים. ובמיוחד על הפחות קרניבוריים מבינינו. אנשי הבצק והמאכלים החלביים, ואני כמובן נמנית עליהם - זהו ללא ספק יום חגנו הקולינארי. לבסוף החלטתי לשלב בין שני דברים שאני אוהבת וליצור את הקינוח הזה – כפתורי בראוניז קוקוס בציפוי גבינת שמנת. שילוב יפה למראה של שני צבעים מנוגדים – שחור ולבן, והטעם גם הוא בהחלט עומד בציפיות.

כפתורי הבראוניז היו ברשימה שלי משהו כמו שנה, וכל הזמן דחקתי אותם הצידה. לאחר הכנתם הצטערתי על זה, כי הם מורכבים בסה"כ ממעט מאוד מרכיבים, תהליך ההכנה פשוט כל כך, והתוצאה כזאת טעימה ושובת לב בגודלם המיניאטורי. מקור המתכון הוא ספר בשם "Baking, from my home to yours" של קונדיטורית אמריקאית מאוד מוכשרת ומוערכת בתחום. מלבד כתיבת ספרי מתכונים משלה, היא גם שיתפה פעולה עם פטיסיירים צרפתיים ידועי שם, למשל היא הוציאה 2 ספרי מתכונים של פייר הרמה באנגלית, והוציאה גם ספרון קטן ומקסים המכיל סיפורים פריזאיים מלאי אוירה ובצידם מתכונים נבחרים מבתי הפטיסרי המובילים בעיר.

במקור, המתכון הכיל קליפת תפוז לקבלת שילוב טעמים של שוקולד ותפוז. היות שאצלנו זה לא שילוב מנצח כ"כ, אבי הציע שאחליף את גרידת התפוז בקוקוס, הצעה שמאוחר יותר התבררה כמצוינת. דבר נוסף שהופיע במתכון המקורי ושיניתי הוא הציפוי, אשר במקור היה שוקולד לבן מומס, ואני החלפתי אותו לציפוי גבינת שמנת, בסגנון הציפויים המצפים עוגות שמרים וקינמון מהבילות (סינרול או סינבון). השילוב יצא מצוין בעיני, אך אתם יכולים בהחלט להתענג גם על כל אחד מהם בנפרד (הציפוי לצורך ציפוי מאפים אחרים והבראוניז המצוינים). יש קאצ' אחד קטן – צריך לאהוב שילוב של שוקולד וגבינה כדי להנות מהקטנים הללו.

כמה הערות וטיפים לגבי הבראוניז:

* אם אתם דווקא כן מחובבי השילוב של שוקולד-תפוז, החליפו את הקוקוס במתכון בקליפה מגוררת מחצי תפוז בגודל בינוני, המעורבבת היטב בקערה קטנה עם כפית אחת של סוכר.

* את כפתורי הבראוניז אתם בהחלט יכולים להכין גם ללא ציפוי או בציפויים אחרים, כמו למשל שוקולד לבן או חלב מומסים ומזולפים מעל כל בראוני.

* ממליצה מראש להכפיל כמויות במתכון הזה, הכפתורים מתחסלים בכמות שלא תיאמן, ו-16 זה מספר לא גדול בכלל…

כפתורי בראוניז קוקוס בציפוי גבינת שמנת / דורי גרינספן עם עיבודים ותוספות שלי
עבור 16 כפתורים קטנים בתבנית מיני-מאפינס

רכיבים:
1/4 כוס + 2 כפות קמח לבן רגיל
קורט מלח
55 גרם חמאה, חתוכה לקוביות
70 גרם שוקולד מריר, קצוץ גס
1/3 כוס סוכר חום בהיר (דמררה)
1/2 כפית תמצית וניל
1 ביצה גדולה
1 כף קוקוס

לציפוי:
70 גרם גבינת שמנת 30% שומן (למשל נפוליאון), בטמפ' החדר
30 גרם אבקת סוכר מנופה (או יותר, לפי הטעם)

הכנה:
1. מחממים תנור ל- 175 מעלות.
2. אם עושים שימוש בגרידת התפוז (ראה טיפים), מערבבים אותה היטב עם כפית הסוכר ומניחים בצד.
3. ממיסים יחד חמאה, שוקולד וסוכר חום על אש קטנה תוך ערבוב מתמיד עד לקבלת תערובת חלקה. נזהרים לא לחרוך את החומרים. מסירים מהאש ומצננים כחמש דקות.
4. מוסיפים לתערובת המצוננת מעט את תמצית הוניל, הביצה והקוקוס ומערבבים לקבלת תערובת אחידה.
5. מנפים פנימה את הקמח ואת המלח ומערבבים רק עד לקבלת תערובת אחידה ולא יותר מכך.
6. משמנים 16 שקעים בתבנית מיני מאפינס, את השאר אשר לא בשימוש ממלאים בכפית אחת של מים בכל שקע.
7. ממלאים ככפית אחת של תערובת בכל שקע משומן, כך שכל שקע יהיה מלא בכ-3/4 מגובהו.
8. אופים כ-15 דקות, או עד אשר כאשר נוגעים באצבע בכיפה של אחד הבראוניז, היא "קופצת" בחזרה ולא נשאר בה סימן.
9. מקררים כ-5 דקות בתבנית לפני שחרור הבראוניז ממנה.

הציפוי:
1. מערבבים את הגבינה היטב, על מנת "לפתוח" אותה ולהופכה לרכה יותר.
2. מנפים פנימה את אבקת הסוכר, טועמים ומוסיפים עוד אבקת סוכר אם צריך לפי טעמכם.
3. מערבבים עד לקבלת תערובת אחידה. מעבירים את התערובת לשק זילוף עם צנטר נאה, ומזלפים מעט ממנה על פני כל בראוני.
4. שומרים בקופסא סגורה במקרר.

אולי תרצו לנסות גם כדורי שוקולד-גבינה שאלתרתי בחג השבועות בשנה שעברה, בזמן שגרנו באופן זמני בדירה עם מטבח בלתי שמיש.
קינוח גבינה נ-ה-ד-ר נוסף שאני מאוד ממליצה עליו הוא טארט מוס גבינה ותותים (או פרי אחר, למשל – קיווי), מקור המתכון שלו הוא מגי מפורום מתכונים בתפוז, ואני לא מכירה אדם אחד, כולל אלו שלא חובבים גדולים של עוגות גבינה, שלא טעם והתאהב.

ולא משנה מה תחליטו בסופו של דבר להכין, שיהיה לכם חג שמח, טעים ונפלא!

אפשר לקרוא את הפוסט גם כטור במדור האוכל של עכבר העיר און-ליין.

פרוסת קוזונאק (עוגת שמרים רומנית נהדרת, שכל כך התגעגעתי אליה). קנינו את העוגה בסופר שנקרא Real, זו תוצרת עצמית שלהם, והטעם שלה נפלא - כמעט זהה לזה שסבתא שלי הייתה מכינה. מומלץ בחום!

אמרתי לאבי לפני הנסיעה "מאמי, תתכונן לטעום אוכל נפלא", והוא באמת האמין לזה, שהרי הוא משוגע על האוכל שאמא שלי מכינה – חלק ממנו בישול רומני מסורתי. בפועל, כשהגענו, ראינו שחלק גדול מהמנות הזכורות לי כל כך לטובה מילדותי, הכילו בשר לבן, שאבי לא אוכל. בדיעבד הוא הכתיר את רומניה כ"ארץ השניצלים", ואכן אכלנו שם כמה שניצלים נהדרים, על אחד מהם עוד יסופר כאן באחד הפוסטים הקרובים. וכמו כל טיול שלנו, שבמתכוון או שלא, סובב ברובו סביב אוכל, כך קרה גם במקרה שלנו. אז למי מכם שמתכנן לנסוע לשם בקרוב, הנה הדברים כפי שאנחנו חווינו אותם.

בחור מחבל ארץ בשם Ardeal מכין בשר כבש לצלייה בשוק הלחם (מסתבר שבשוק לחם יש עוד דברים מלבד לחם)

הדבר הראשון שעליו הסתכלתי כמובן הוא מסעדות רומניות אסליות. למעשה, רוב המסעדות ברומניה הן כאלה, מלבד ניצנים שראינו פה ושם בבוקרשט, של מסעדות עם מטבחים עממיים – שתי איטלקיות וסינית אחת. מסעדה נפלאה שפקדנו כמה פעמים היא  "La Mama", שבתרגום חופשי אומר "אצל אמא". יש מגוון סניפים לרשת הזו, וכל מה שאכלנו שם היה מצוין. מומלץ במיוחד הלחם השחור שלהם (בתמונה), מרק כדורי הבשר החמצמץ המוזכר מעלה (לאלה מכם שאוכלים בשר לבן) ושניצל נהדר כפרי – בציפוי פתיתי תירס. זוהי מסעדה מאוד פופולרית גם בקרב מקומיים, בשל המחירים הסבירים והמנות הגדולות. אוכל גורמה לא תמצאו כאן, אבל אוכל מסורתי רומני טעים – בהחלט כן!

הלחם ב - La Mama

מסעדה נוספת שלא יכולתי כבר לחכות להגיע אליה היא "Carul cu Bere", מסעדה הממוקמת בבניין גותי עתיק ויפהפה, שפתוחה כבר 129 שנה. זכרתי אותה מאוד לטובה מילדותי, בפועל מצאנו בה סלט חצילים רומני נפלא, ממליגה המוגשת עם שמנת, יוגורט וגבינה נהדרת (זו הפעם השניה שאבי ניסה לטעום ולאהוב ממליגה. החלק של ה"לטעום" צלח, הבעיה התעוררה, שוב, בחלק של ה"לאהוב"). מעבר לזה המנות היו בינוניות למדי, וזה כולל פלטת בשרי כבש שנשמעה מאוד מבטיחה ולא הצליחה ממש לקיים. אבל האכזבה האמיתית שלי מבחינה קולינרית בטיול הזה הייתה הגילוי שאני כבר לא אוהבת (בכלל) קבב רומני. הוא הרגיש לי פשוט מלוח מדי בשני המקומות בהם טעמתי אותו. אגב, מחירי הקבב ברומניה זה דבר מצחיק, עולים משהו כמו 5 ש"ח ליחידה.

לזניית בקר נהדרת שאכלנו במסעדת Lombardi בברשוב, המומלצת מאוד!

הדבר השני שעניין אותי (אחרי מסעדות רומניות טובות) היה מה מצב הפטיסרי שם. כשעזבנו את רומניה בשנת 1989, היא לא הייתה משופעת בהרבה דברים, אבל פטיסרי מעודכן ונפלא בהחלט היה שם. באופן כללי אפשר לומר שעולם הקונדיטוריה שם עדיין מעודכן – ביחס לשנות התשעים… בבוקרשט אמנם מצאנו רשת מצוינת בשם French Bakery, המגישה מאפים מצוינים. אכלנו שם קרואסון חמאה נהדר וגם מאפין שוקולד צ'יפס רך, אורירי ועשיר בטעמו. עוד המון מוצרים שם נראו נפלא, אבל מה לעשות שהמקום בקיבתנו מוגבל כל כך?
מעבר לרשת הזו, מצאתי קונדיטוריות באותו מצב שהשארתי אותן פעם – חלונות ראווה מלאים בסברינות (מי אמר אייטיז?), עוגות טורט עתירות שכבות וקרם לבן, עוגות היער השחור ועוד כהנה וכהנה פניני עבר, שלא הכי מדברים אלי, אם נהיה כנים.

שני להיטים שגילינו מבחינת אוכל רחוב (האמת אחד גילינו, את השני הכרתי מזמן) היו רשת Fornetti ואשנבים קטנים לממכר סופגניות. כבר ביום הראשון שלנו שם ראינו תורים קטנים משתרכים מול האשנבים הקטנים בסניפי רשת Fornetti (מה יש לרומנים עם אשנבים קטנים?), ולא הבנו על מה כל המהומה. אבל איך אומר השיר של שריל קרואו? "If it makes you happy, it can't be that bad", אז החלטנו לנסות. אני חייבת לומר שהבורקסים הקטנים במילויים השונים שם, לוקחים בהליכה כל בורקס מעולה שאכלתי בארץ. כן, כולל את זה של פנסו בשוק לוינסקי! מאז, בכל פעם שעברנו ליד סניף שלהם לא יכולנו להחזיק את עצמנו מלקנות…
הסופגניות הרומניות הנהדרות זה משהו שאני זוכרת עוד מימי ילדותי, כשהייתי הולכת עם סבא שלי לשוק ותמיד היינו עוצרים בדרך, וקונים לי אחת ישר מהשמן. אז גם בימינו אנו ישנם עדיין המקומות לממכר סופגניות דרך אשנב קטן ברחוב, עם יותר סוגי מילויים מאשר היו פעם, ועדיין נפלאות בטעמן כתמיד.

מבחינת הקפה ברומניה, נחלנו אכזבה קלה. בניגוד למדינות אירופאיות אחרות כמו איטליה, צרפת וספרד, שבהן לא היה מקום אחד עם אספרסו מאכזב, ברומניה רוב התערובות אכזבו. דווקא באחד הימים הראשונים שתינו קפה נפלא ב"Geisha Cafe", בית קפה חמוד המעוצב בסגנון יפני. מאז ניסינו לשווא לשחזר את ההצלחה.

גלידריות – כמעט ולא ראיתי גלידריות ברומניה. בברשוב, עיר מקסימה אגב (לפחות החלק העתיק בה) , אכלתי גלידה נפלאה, שהמחיר שלה היה די גבוה יחסית לרומניה (13 ש"ח לכדור) – לשם השוואה אכלנו שניה לפני כן שניצל וצ'יפס עם לחם וסלט ב – 18 ש"ח. עם זאת, היא מאוד מומלצת כי הייתה נפלאה בטעמה. הגלידריה ממוקמת ליד הכניסה השחורה ב – Piata Sfatului.

אבי ואני בבוקרשט

את היום האחרון שלנו שם בילינו בביתה של חברה של אמא שלי. שתינו קפה של בוקר וראינו טלויזיה, ופתאום ראינו שבפארק קרוב יש שוק לחם. הרי לא הגיוני שלא נלך! שמנו פעמינו לשם ואיזה כיף שעשינו את זה! מבחר דוכנים שמכרו סוגים שונים של לחם מילאו את המקום, ואפילו היו שם עמדות שבהן נשים הכינו לחם במקום. היה דוכן אחד שבו היה התור הכי ארוך, וזה כמובן גרם לי לחשוב ששם אני אשיג את הלחם הכי טעים. עמדתי 5 דקות בתור, שהתקדם מהר באופן מפתיע, וקניתי לנו לחם מלא נפלא פשוט. והמחיר? כמו שלחם מלא צריך לעלות – 6 ש"ח (ולא 16 כמו בארץ). תענוג צרוף!

אם בא לכם לראות תמונות נהדרות נוספות מהטיול, תוכלו למצוא אותן בבלוג של אבי. הוא כבר כתב פוסט אחד על צילומי רחוב ברומניה, ומתוכננים עוד 1-2 פוסטים נוספים.

ברומניה אכלנו את הקיורטוש הראשון שלנו. ואי, כמה שזה טעים!

אה, ודבר אחרון באמת, אני יודעת שכבר כתבתי המון, אבל אני לא יכולה שלא לספר לכם את זה – אתמול התחלתי קורס קונדיטוריה מקצועי! השעור הראשון היה מאוד תיאורטי אבל כל כך מעניין – למדנו על סוכר, על חומרים מקרישים ומסמיכים ועל וניל – מי חשב אי פעם שמערכת שעות יכול להיראות כל כך טוב?!

עוגת גבינה רומנית - המתכון למטה

ונקנח בעוגת גבינה רומנית מסורתית, עם שכבת בצק בתחתית, תערובת גבינה לימונית נהדרת במרכז, ועוד שכבה מאותו בצק מלמעלה. עוגה שמכינים את כולה עם כף עץ, לא צריך שום מיקסר או מעבד מזון – הכל בידיים. הכנתי את העוגה לכבוד ביקור של חברים טובים מאוד שלנו - גיא וליסה, שהיה להם חשק לעוגת גבינה ואני הייתי עדיין בנוסטלגיה שהשרתה עלי רומניה, כך שבחרתי להכין אותה. עוגה באמת קלה להכנה (אפילו אין טיפים השבוע), ומצוינת בטעמה.

אפילו הצלחת שהיא מונחת עליה נקנתה ברומניה

עוגת גבינה רומנית / מתכון מאתר מתכונים רומני
עבור תבנית מלבנית בגודל 20 על 30 ס"מ

רכיבים:
לבצק:
7 כפות חלב
7 כפות שמן
6 כפות סוכר
1 ביצה
1 כפית שטוחה סודה לשתיה
350 גר' (2 וחצי כוסות) קמח

למלית:
2 חבילות (500 גר') גבינת "טוב טעם" של טרה
2 ביצים
200 גר' (2 שקיות) אבקת סוכר
80 גר' חמאה
2 כפות שטוחות סולת
2 שקיות סוכר וניל
קליפה מגוררת מלימון אחד
100 גר' צימוקים (אופציונאלי. צימוקים בהירים ילכו כאן נהדר)

אופן ההכנה:
1. מכינים את הבצק: בסיר קטן מחממים חלב, שמן וסוכר. כאשר מתחיל לרתוח, מסירים מהאש ומצננים מעט, עד שהתערובת פושרת.
2. מעבירים לקערה ומוסיפים בסדר הזה את הביצה, הסודה לשתיה ובסוף את הקמח, ומערבבים עד לקבלת בצק אחיד.
3. מחלקים את הבצק לשני חלקים. מרדדים את שניהם על משטח מקומח למלבן בגודל התבנית (חלק אחד ישמש לתחתית והשני לכיסוי העוגה). אל חשש, זהו בצק נוח מאוד לעבודה ולרידוד.
4. מניחים את אחד החלקים על תבנית מרופדת בנייר אפיה.
5. מחממים תנור ל – 180 מעלות צלזיוס (אני אופה בתכנית רגילה, ללא טורבו)
6. מכינים את המלית: ממיסים את החמאה, ומצננים כרבע שעה, עד שהיא פושרת.
7. מוסיפים את כל שאר חומרי המלית לחמאה המומסת ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.
8. מפזרים את המלית על תחתית הבצק באופן אחיד.
9. מחוררים את החלק העליון של הבצק עם מזלג לכל אורכו, ומניחים אותו מעל המלית.
10. מכניסים לתנור ואופים כ – 35 דקות, או עד אשר החלק העליון של העוגה מזהיב.
11. מצננים, זורים אבקת סוכר ומגישים.

 אפשר לקרוא את הפוסט גם כטור בעכבר העיר און-ליין, במדור האוכל.