בשבת לפני שבועיים אירחנו את האחים של אבי ובנות זוגם לצהריים על טהרת הפסטה הביתית, שאבי ואני מכינים בהנאה בכל שבת זה מכבר. שלבי הרכבת התפריט עבור ארוחה עתידית הם בבחינת דוקטורט בשבילי, במהלכו אני יכולה למצוא את עצמי נוברת בספרים ובאתרים הלוך ונבור, בחיפוש אחר שילוב מנות מושלם, שיתאים לעונה, לאורחים ולהזדמנות.

חמאה ואבקת סוכר במרקם חלק וקרמי, לאחר טריפתם יחדיו

הארוחה הזו הייתה שונה. בניתי אותה על הדרך. המנה העיקרית הייתה ידועה מראש – פסטה טריה במבחר רטבים. לאחר סריקה מהירה של תכולת המקרר וקבלת מבט ארוך מהחצילים במגירת הירקות, שממש זעקו אלי להשתמש בהם כל עוד הם צעירים ויפים, הייתה לי גם מנה ראשונה ברשימה. ויותר טוב מזה, הייתה לי מנה ראשונה שהשלימה מצוין ג'בטות שאור שהפכו לדיירות קבועות אצלנו בארגז הלחם (ולא, אין לנו באמת ארגז לחם, אבל זה נשמע נחמד )

לא להיבהל אם המרקם קצת קוטג'י, זה יסתדר כשייכנסו החומרים היבשים

לגבי מנת הקינוח בארוחה בטח הייתי יכולה להתלבט שנים, אבל הילד (זה הכינוי שנתתי לאחיו הקטן של אבי, בחור מקסים שאי אפשר שלא להישבות בקסמיו מיד כשפוגשים אותו) הציל את המצב כשהוא ביקש שאכין טוויל שוקולד ממולא בגלידת וניל. טוויל זו בעצם עוגיה דקיקה וקריספית, שאפשר להכינה במגוון טעמים ובמגוון רב של צורות, חלקן בזכות גמישותה בעת צאתה מהתנור. בין השימושים הרבים שאפשר לעשות בה נמצאים עיצוב צורתה של העוגיה לצורת סיגר וזילוף קרם במגוון טעמים לתוכה, אפשר לעצבה כקערית ולהשתמש בה כוופל לגלידה, אפשר להרכיב ממנה קינוח מיל-פיי ובין כל שתי עוגיות לטמון את כל העולה על רוחנו, אפשר להשתמש בה כבסיס דק לטארטלטים או לפטיפורים (קינוחי ביס) שונים.

מקל הוניל (היחסית יבש הזה) דווקא שייך לגלידת הוניל ולא לטוויל, אבל אהבתי את התמונה

 טיפים והערות לגבי הטווילים:

* זמן האפייה שלהם קצר עד מאוד (3-4 דקות), מומלץ להיות קרובים לתנור בדקות אלה ולהיות עם היד על הדופק, על מנת לא לייבש את הטווילים יותר מדי, ואז הם כבר לא יהיו גמישים ולא יקבלו את צורת הכלי שנניח אותם עליו.

* לשם הרמת הטווילים מהתבנית יש להצטייד מראש במרית דקיקה שאפשר יהיה להשחילה מתחת לעוגיות על מנת לחלצן ממנה בקלות.

* ניתן להכין את תערובת העוגיות עד 3 ימים לפני האפיה. שומרים במקרר מכוסה בקפידה (על מנת שהתערובת לא תספוג ריחות וטעמים של מוצרים אחרים הנמצאים במקרר).

* גיוון לצורת העוגיה: כורכים בעדינות כל עוגיה מסביב למערוך לקבלת צורה מעוגלת המזכירה קונכיה (לפחות לי ).

טוויל שוקולד / פייר הרמה
עבור כ-15 עוגיות בקוטר 10 ס"מ

רכיבים:
70 גרם (1/2 כוס) קמח לבן רגיל
30 גרם (5 כפות) אבקת קקאו, רצוי הולנדי
100 גרם חמאה, בטמפ' החדר
100 גרם אבקת סוכר, מנופה
3 חלבונים, בטמפ' החדר, מעורבבים קלות רק כדי להפרידם מעט

הכנה:
1. מחממים תנור ל- 165 מעלות.
2. מנפים את הקמח ואת אבקת הקקאו יחד לקערה ומניחים בצד.
3. בקערה בינונית בגודלה טורפים יחד חמאה ואבקת סוכר עד לקבלת מרקם קרמי ואחיד.
4. תוך כדי ערבוב מתמיד מוסיפים את החלבונים לאט לאט (לא בבת אחת) פנימה. התערובת עשויה להיפרד (למשהו דמוי קוטג') בשלב זה, וזה בסדר. היא תתאחד מחדש בשלב הוספת החומרים היבשים.
5. לאחר הטמעת החלבונים בתערובת מוסיפים את תערובת הקמח ואבקת הקקאו. מערבבים רק עד לקבלת תערובת אחידה.
6. מניחים כפות גדושות מהתערובת על מגש אפייה מרופד ביריעת סיליקון, במרווחים של כשמונה סנטימטר זו מזו. משטחים ע"י תנועה עגולה בעזרת החלק התחתון של הכף ויוצרים עיגולים בקוטר של כשבעה סנטימטרים.
7. אופים במשך כחמש-שבע דקות, או עד שהמרכז של כל עוגייה יבש.
8. מוציאים מהתנור ובעזרת מרית דקה מורידים כל עוגייה בנפרד. מניחים כל עוגיה על תחתית של כוס הפוכה שהכנו מבעוד מועד (ראה פסקה אחרונה בפוסט, לפני הטיפים), ו"עוזרים" לה בעדינות, בעזרת הידיים, "לחבק" את הכוס עד כמה שאפשר.
אם העוגיות נהיות פריכות מדי לכיפוף, מחזירים אותן למגש האפייה ומכניסים לתנור למשך כמה שניות.

אפשר לקרוא את הפוסט גם כטור במדור האוכל של עכבר העיר און-ליין.

יש חברים שמספיק שלא תדבר איתם כמה ימים, וכבר יעשו לך את שיחת "היחסים שלנו – לאן", כי אתה כבר לא שומר על קשר כמו פעם. כל כך הרבה זמן מבוזבז על דיונים בסיבה לזה שלא התקשרת בזמן האחרון.
בתור אחת שלא כל כך טובה בלשמור על קשר, אני מאוד מעריכה דווקא את החברים שאתה יכול לא לדבר איתם חודש או יותר, ולהמשיך בדיוק מאיפה שהפסקתם בפעם האחרונה. טבעי, נעים, בלי בירורים או בזבוזי זמן מיותרים.

הדס היא חברה שלי מהסוג השני. אחרי שלא נפגשנו מספר חודשים, יצא במקרה ששתינו היינו בניו יורק באותו זמן, ובילינו שם יום כיף יחד. הדס היא הראשונה מבין חברותי שאהבה את המטבח, בישלה ואפתה מאז שאני מכירה אותה. כשחבר שלה בזמנו (וכיום בעלה, ירון) קנה לה Kitchenaid, הייתי המומה מהמחיר שאנשים מוכנים לשלם עבור מיקסר

המפגש שלנו בניו יורק הזכיר לי את הקינוח הזה, שטעמתי לראשונה אצלה לפני כמה שנים. על אף הזמן שעבר מאז,  טעמו ומרקמו הקרמי והעשיר זכורים לי היטב. הוא היה ב – To do list שלי המון זמן, ולשמחתי הגעתי אליו סוף סוף, כשחיפשתי להכין קינוח מיוחד, לא עוד עוגה או טארט או עוגיות. הכנתו פשוטה עד מאוד, הוא מכיל 4 מרכיבים בלבד (אבל זהירות, בואו נגיד ש"דיאטטי" זו אחת המלים הפחות מתאימות לתאר אותו), ולאחר חיתוכו לקוביות אישיות וסידורן בתוך עטרות נייר – מקבלים קינוח חגיגי וטעים.

בתבנית, לפני הקירור

כמה הערות וטיפים לגבי הפאדג':

* שוקולד לבן נוטה להישרף בקלות רבה, לכן אני ממליצה להמיס את אותו מעל ביין מארי (סיר מעל סיר ששמים על האש, כאשר בסיר התחתון יש שכבה דקה של מים ובסיר העליון שמים את השוקולד להמסה) ולא במיקרו.

* במקור כתוב במתכון לעשות שימוש בשקדים מולבנים שלמים. אני החלפתי באגוזי פקאן כי זה מה שהיה לי במזווה באותו רגע, תרגישו חופשי להחליף בסוגי אגוזים אחרים בלי חשש – אגוזי מקדמיה יילכו כאן נהדר, אגוזי מלך גם יתאימו לעניין, ופקאנים מסוכרים בכלל יעלו את הקינוח הזה לרמה אחת מעל.

* השתדלו להכניס כמה שפחות אויר לתערובת בעודכם מערבבים אותה. אני שיחקתי איתה לא מעט למען התמונות, וזו הסיבה שנוצרו לי לא מעט בועות אויר על פניה. השיטה של לדפוק את התבנית בשיש, שעובדת נפלא כשרוצים לשחרר בועות אויר מתערובות של עוגות לפני האפיה, לא עובדת כאן היות שהתערובת מאוד דביקה וכולאת את האויר בפנים.

קוביות פאדג' שוקולד לבן, ריבת חלב ואגוזי פקאן / שי לי ליפא אנג'ל
כ- 35 ריבועי פאדג', תלוי בגודלם

רכיבים:
500 גרם שוקולד לבן שבור לקוביות או קצוץ גס
150 גרם (1/2 כוס) ריבת חלב
80 מ"ל (1/3 כוס) חלב
100 גרם (1 כוס) אגוזי פקאן קצוצים גס

הכנה:
1. ממיסים שוקולד לבן מעל ביין מארי (ראה טיפים) עד לקבלת משחה אחידה.
2. מוסיפים ריבת חלב וחלב ומערבבים היטב במטרפה ידנית, מבלי להוריד את הקערה מהאדים. אם נוצרים גושים או גרגרים, ממשיכים לערבב עד לקבלת ממרח חלק ואחיד.
3. מוסיפים את האגוזים, מערבבים ויוצקים לתבנית אלומיניום חד פעמית בגודל 22 על 17 ס"מ, ומעבירים למקרר למשך הלילה.
4. חותכים לריבועים בגודל 3 ס"מ ושומרים במקפיא.

אפשר לקרוא את הפוסט גם כטור במדור האוכל של עכבר העיר און-ליין.

מי מכם שלא צם בכיפור או לא נמנע מאכילת חמץ בפסח בוודאי חווה לא פעם את הצורך הלא מוסבר הזה לאכול מיד עם כניסת הצום או לאכול איזו פיתה טובה תוך כדי קריאת ההגדה. אפילו שאתם חופשיים לגמרי לאכול מה שתחפצו, מתי שתחפצו. מוזר, אה? זה כאילו אותם הילדים הסוררים מתעוררים בנו, שמיד כשמרגישים איסור באויר, יש להם חשק לעשות בדיוק את המעשה האסור. המשפטים האחרונים מתארים אותי בדיוק, עד לפני שהכרתי את אבי. אחרי שהכרנו החלטתי להתחיל לצום בכיפור, כדי לא לענות אותו בזמן הצום או להקשות עליו וכשעברנו לגור יחד, התחלתי גם לאכול רק כשר לפסח בבית. ודווקא כשאתה כן מקפיד, הצורך הזה, המתואר בהתחלה, פשוט נעלם.

אני נמנית על אוהבי המצות, כך שאין לי ממש בעיה לעבור את השבוע הזה, להיפך. אני תמיד מחכה לפסח, גם בגלל מוצרי קמח המצות המאוד אהובים עלי, וגם בגלל עונת האביב, שפשוט כובשת אותי כל שנה מחדש בריחות המשכרים ובאוירה האופטימית הכללית שאני מרגישה ששוררת בכל מקום.

טוב, דיברתי מספיק על עצמי לפוסט אחד, אולי אפילו לשניים. תסלחו לי, הרבה זמן לא יצא לי להתבטא בפניכם, אולי אני קצת חלודה

ללא מעט אנשים לעומתי, כמו למשל לאחיו הקטן של אבי, ליאור, יש בעיה עם מצות, ואם הם שומרים כשרות הם מוצאים את עצמם עם יחסית מעט אופציות קולינריות לחג. בשנים קודמות הייתי מכינה את הגרסא השגרתית של לחמניות לפסח, זו עם קמח המצה שממנו מכינים בצק רבוך (בצק המתקבל ע"י חימום חלק מהרכיבים בו). חביבות, אין ספק, אבל מאז שלפני שנה או שנתיים התחילו רשתות בתי הקפה והמסעדות להגיש את הלחמניות הבהירות יותר, החלטתי שאני חייבת להבין את מכינים את זה. ידעתי שקמח תפו"א כלול בעסק. השנה סוף סוף מצאתי מתכון המכיל קמח תפו"א באחד מפורומי המתכונים ברשת. נכתב שם שהמתכון לא נוסה, אז בלי לצפות להרבה, הכנתי אותן בשישי האחרון. מאז הן הוכנו גם בשבת וגם היום (יום שני), נטעמו ע"י המון אנשים וזכו להתלהבות פה אחד מכל הטועמים.
הן רכות ונעימות, אוריריות מבפנים בזכות הביצים וקמח תפוחי האדמה, מתקתקות (כי זה בעצם מתכון לבייגלס) ועושות מאוד מאוד נעים בפה, עם כל דבר שתבחרו ללוות אותן.

אז נכון שחג הפסח הנוכחי כבר כמעט מאחורינו, אבל היי, אף פעם לא מאוחר מדי לחלוק מתכון טוב, נכון?

בייגלס-לחמניות רכות לפסח / עיבוד למתכון מהאתר מתכונים.נט
עבור כ- 32 בייגלס קטנים

רכיבים:
2 כוסות מים
3/4 כוס שמן
2 כוסות קמח מצה
1 כוס קמח תפו"א
1/4 כוס סוכר
6 ביצים
2 כפות שומשום, או יותר, לפי הטעם

הכנה:
1. מחממים תנור ל- 180 מעלות.
2. מביאים לרתיחה בסיר את המים והשמן.
3. מסירים מהאש ומוסיפים את החומרים היבשים.
4. מוסיפים את הביצים אחת אחת ומערבבים היטב.
5. מוסיפים את השומשום ומערבבים לפיזור אחיד.
6. מרפדים תבנית בנייר אפיה. בעזרת כף או ביד, לוקחים גוש בצק, מכדררים אותו קלות ביד, משטחים אותו קלות באמצעות גב כף היד ודוחפים אצבע במרכזו על מנת ליצור חור. כאשר האצבע בפנים, עשו בעזרתה תנועות עגולות הנה והנה, לשם יצירת חור עגול וסימטרי. 
7. אופים כחצי שעה, או עד להזהבת הבייגלס.

לפני שבוע, בערך (או בדיוק) בשעה הזו, נחת המטוס שהחזיר אותי ארצה.
לפני הטיול חשבתי שרוב הסיכויים הם שטיול של חודשיים לא יספיק לי, ואני אחזור עם טעם של עוד. טעם של עוד בהחלט יש לי, אבל גם צברתי איתי המון געגועים בטיול הזה, שהיה אחת החוויות הכי יפות ומהנות שחוויתי אי פעם. געגועים לבית שלנו, לחברים, למשפחה והרבה געגועים גם לאפיה ולבישול.

לשמחתי היו לי כמה הזדמנויות לבשל ולאפות במהלך הטיול, כי ישנו בהוסטלים שהיה בהם מטבח ולפעמים גם תנור לא רע בכלל.
בטיול גם התנסיתי לראשונה (וגם לשניה, שלישית ורביעית) באפיה בתנור גז. כן, כן, כזה שבמקום ללחוץ או לסובב מתג כדי להפעיל אותו, מדליקים אש בתחתיתו. ככה זה בארגנטינה, צ'ילה וגם אצל חברים שלי במנהטן (סיימתי את הטיול ב- 10 ימים בניו יורק, אצל סיון, אחת משתי החברות הכי טובות שלי בעולם כולו!).

לפני שנסענו הייתי בטוחה שאעדכן מדי פעם בבלוג על חוויות קולינריות שעוברות עלינו שם, אבל מלאי התמונות היה כ"כ מוגבל (אבי לקח איתו "רק" 8 כרטיסי זכרון של 8 ג'יגה האחד, וסיים אחד בשבוע…), כך שלא הורשיתי "לבזבז" צילומים על אוכל. אבל אל חשש! מנות שאהבתי במיוחד נרשמו בפנקס שהיה צמוד אלי בשביל המטרה הזו בדיוק (טוב נו, וגם בשביל להנציח את זה שאבי כיסח לי את הצורה ב"יניב" רוב הטיול…). אז בהמשך אני אספר לכם על נסיונות מוצלחים יותר ופחות שאני אעשה בשחזור המנות הללו.

לסיכום היתרונות המרכזיים של ארגנטינה מהבחינה הקולינארית: בשר בקר שכמותו מעולם לא טעמתי, מאפים נהדרים ועשויים מצוין גם במקומות שהכי פחות היית מצפה לזה, ריבת חלב – על כל השימושים שהם מעניקים לה, ויין, אלהים, היין! מדהים באיכותו וזול כמו 200 גרם גבינת עזים בארץ, במקרה היקר. למרות שאת צ'ילה אהבנו פחות מארגנטינה (הרבה מאוד פוטנציאל, אבל ללא מימוש כלל ורוב הערים מאוד מוזנחות), את זן ה – Carmenere הצ'יליאני אהבנו יותר מאשר את המלבק הארגנטינאי המסורתי, אבל גם כבודו בהחלט מונח במקומו.
אם אני אזכר בעוד דברים שלא עולים לי באחר הצהריים של שישי עצל זה, אני בהחלט ארגיש חופשי להוסיף כאן

חג שמח אנשים יקרים, כמה טוב לחזור!

וכשאני אומרת "דב", הכוונה לקיצור השם דבורה באנגלית (Deb). כשאני רואה מתכון שמקורו הוא "אמא של …", או יותר טוב אפילו "סבתא של …" ישר הוא מושך אותי להכינו ומשרה בי תחושה ביתית. מתכון כזה עם 200+ תגובות באחד מבלוגי האוכל היותר יפים שיש, עושה לי את זה שבעתיים.

אז למרות שהעוגה הזו מאוד מתאימה לעונת החורף שאנו מצויים בה כעת, אני הכנתי אותה לראשונה דווקא בסתיו, לפני כמה שבועות טובים כבר, שלא נאמר חודשים. אבל חיכיתי בסבלנות ולא סיפרתי לכם עליה עד היום, כי חשבתי שבעונה הזו, היא תתאים אפילו יותר. ערב חורפי קריר, וניחוח עוגת תפוחים הנאפית לה לאיטה עולה מן התנור וממלא את כל הבית – מה עוד יכול הבן אדם לבקש? למרות שלדעתי, אין כזה דבר עונה מתאימה לעוגת תפוחים, שהרי אני אשמח לפרוסה ממנה בכל עונה.

אם אתם צריכים עוגה פרווה, אז בכלל התמזל מזלכם, כי בקינוחי פרווה מילת המפתח היא, הרבה פעמים, פשרה. אבל לא כאן! כאן אנחנו מדברים על עוגה עשירה מאוד בניחוחות וטעמים, וללא ספק אחת מעוגות התפוחים הכי משובחות שטעמתי. פשטות ההכנה שלה היא עוד יתרון עצום, ולמעשה אחרי שכל זה נאמר, כבר אין לכם סיבה לא להכין אותה.

ועכשיו לפרידה הזמנית – אבי (בעלי) ואני טסים הלילה לחופשה של חודשיים וחצי בדרום אמריקה, ולכן גם Room for Dessert יוצא לחופשה. אני אמשיך לעדכן מדי פעם בצילומים והגיגים על קינוחים מעניינים שנפגוש שם, ועד אז חברים יקרים, שמרו על עצמכם ונתראה בצד השני.

כמה הערות וטיפים לגבי העוגה:

* אם לא חשוב לכם שהעוגה תהיה פרווה, תרגישו חופשי להחליף את מיץ התפוזים בחלב, שמנת מתוקה או חמוצה – לקבלת עוגה במרקם עשיר יותר.

* אני מתה על אגוזי מלך בעוגות, אבל לצערי אבי לא חולק איתי את האהבה הזו. אם גם אתם לא בקטע של אגוזי מלך, אין שום בעיה להשמיט אותם לחלוטין או להחליף אותם באחרים – פקאנים יתאימו כאן מאוד.

עוגת התפוחים של אמא של דב / מתכון מהבלוג Smitten Kitchen
עבור תבנית קפיצית בקוטר 26 ס"מ

רכיבים:
6 תפוחים בינוניים מזן גרני סמית'
1 כף קינמון
5 כפות סוכר

2 כוסות ועוד 3/4 כוס קמח מנופה
1 כף אבקת אפיה
1 כפית מלח
1 כוס שמן צמחי
2 כוסות סוכר
1/4 כוס מיץ תפוזים
2 וחצי כפיות תמצית וניל
4 ביצים
1 כוס אגוזי מלך קצוצים גס

הכנה:
1. מחממים תנור ל 180 מעלות. משמנים את התבנית.
2.  קולפים את התפוחים, מוציאים את הליבות שלהם וחותכים אותם לקוביות בינוניות בגודלן. מערבבים עם הסוכר והקינמון ומניחים בצד.
3. מערבבים ביחד קמח, אבקת אפיה ומלח בקערה גדולה. בקערה נפרדת טורפים יחד שמן, מיץ תפוזים, סוכר ותמצית וניל. מוסיפים את החומרים הרטובים לקערה עם החומרים היבשים, מוסיפים את הביצים בזו אחר זו ומערבבים. הקפידו שהתערובת תהיה אחידה ולא ייוותרו שאריות של חומרים לא מעורבבים בתחתית. 
4. מעבירים מחצית מבלילת העוגה לתבנית. מסדרים על פניה מחצית מהתפוחים (ללא הנוזלים שהצטברו בקערה). מעל התפוחים שופכים את שארית הבלילה ומעליה מסדרים את שארית התפוחים. אופים כשעה וחצי עד שעתיים, או עד שקיסם שמכניסים במרכז העוגה יוצא עם פירורים לחים. 
5. מאחסנים בקופסא אטומה בטמפ' החדר.