והפעם נתחיל בשתי אקסיומות:
1. ריבת חלב היא אחד המאכלים הקרובים לשלמות.
2. ריבת חלב משולבת עם בננות – בשביל לנצח את זה צריך באמת להתאמץ מאוד.

עכשיו, משהורדתי את זה מהלב, אפשר להמשיך.
רוב המתכונים המופיעים בבלוג הם כאלה שראיתי לפני כן בתמונות, גרמו לי לרייר קשות והתווספו מיידית לרשימה הארוכה מדי של מטעמים שאני חייבת לנסות. המתכון הזה הוא מהסוג האחר. לפעמים, חברים שיודעים שאני כותבת בלוג אוכל ונתקלים במתכון מוצלח במיוחד, שולחים לי אותו עם המלצה.

את רן הכרתי במהלך הלימודים לתואר הראשון. למדנו יחד בכמה קורסים והיו לנו חברים משותפים, וכך, בין תרגיל לתרגיל בחישוביות, למדנו שאנחנו חולקים גם לא מעט השקפות עולם. אבל, כדרכו של עולם, בסיום הלימודים הקשר התרופף וכיום אנחנו מדברים רק פעם ב.. אחת הפעמים האלה הייתה כדי להמליץ לי על המתכון הזה.
קצת לפני שרן נסע לטיול הארוך שלו בהודו, הוא הכיר את דריה, לימים בת זוגו. מי שחווה תחילתו של קשר משמעותי לפני נסיעה ארוכה יחסית יודע כמה קשה זה לנסוע ולעזוב את האהבה החדשה מאחור, לתת לזמן ולמרחק להפריד. וכך קרה שהגעגועים הכריעו את הכף, ורן קיצר בחודש את טיולו, וחזר לארץ כשבוע לפני יום הולדתה של דריה. ליום הולדתה הוא הכין לה ארוחה מושקעת, המורכבת כולה ממנות בהשראת הודו, ולקינוח הוא הכין לה בנופי פאי. כולל הכנת ריבת החלב בעצמו (שזה אמנם מסתכם בלבשל פחית של חלב מרוכז ממותק בסיר, אבל עדיין אותי זה הרשים)!

אם להיות כנה, לא ממש התלהבתי להכין את המתכון הזה, ודחיתי את הקץ. אבל בסופו של דבר כבר הגיעה שעת ה"לא נעים", אז הפשלתי את שרוולי והכנתי אותו ביום שבת האחרון. קריאות העונג של המשפחה בעת שאכלו את הקינוח גרמו לי מאוד להצטער שלא הכנתי אותו קודם.

שורה תחתונה: קינוח מעולה, אשר לא דורש אפיה, אם כי הבסיס, המורכב מביסקויטים וחמאה מומסת, יצא פירורי משהו. אז אם מכינים את זה כעוגה בתבנית, ההמלצה שלי (ראו במתכון) תהיה כן לאפות אותו כמה דקות. אפשר להכין את זה כקינוחים אישיים מרשימים בכוסות שקופות, כך שמראה השכבות היפה ייראה לעין גם מבחוץ, או כטארטלטים אישיים או כעוגה שלמה בתבנית. זה קינוח קליל שמתאים גם לאחר ארוחה מושחתת במיוחד, ולא יכביד יתר על המידה גם על הבטן הכי מלאה.

אז הפוסט הזה מוקדש לכם ולאהבתכם, רן ודריה, ומי ייתן שחייכם יהיו מלאים ברגעי אושר רבים!

בנופי פאי / עיבוד שלי למתכון הזה
עבור תבנית בקוטר 23-24 ס"מ

רכיבים:
230 גרם ביסקויטים בטעם שוקולד
80 גרם חמאה
400 גרם ריבת חלב
3 בננות בשלות, אך לא שחורות
250 מ"ל שמנת מתוקה להקצפה (32 אחוז שומן ומעלה)
30 גרם שוקולד מריר

הכנה:

1. מרסקים את הביסקויטים במעבד מזון. אם אין מעבד מזון, מכניסים אותם לשקית, סוגרים אותה היטב וחובטים בהם יפה יפה עם מערוך. ממיסים את החמאה במיקרו או בסיר. מערבבים את החמאה המומסת עם הביסקויטים המרוסקים.
אם מכינים את הקינוח בתבנית גדולה – מחממים מראש תנור ל-180 מעלות. מפזרים באופן אחיד את התערובת על תחתיתה של התבנית כשהיא מרופדת בנייר אפיה ומהדקים אותה לתבנית בעזרת כף שמעבירים על פני התערובת. אופים במשך 5-10 דקות. השלב הזה מסייע לנו בקבלת בסיס יציב יותר, שיתפרק פחות בעת חיתוך העוגה והגשתה.
אם מכינים בכוסות אישיות – שמים 2-3 כפיות מהתערובת בכל כוס – תלוי בכמה אתם מעדיפים שהבסיס יהיה דומיננטי. מקררים למשך רבע שעה במקפיא.

2. אם מכינים בתבנית גדולה – זה הזמן למרוח את ריבת החלב על התחתית כך שבסופו של דבר נגיע לשכבה אחידה.
אם מכינים בכוסות אישיות – שמים 2 כפיות ריבת חלב בכל כוס.

3. קולפים את הבננות ופורסים אותן לפרוסות דקות. מסדרים את פרוסות הבננה מעל שכבת ריבת החלב.
4.  מקררים במשך חצי שעה.
5. מקציפים את השמנת המתוקה לקצפת יציבה. מורחים את הקצפת על הקינוח או מזלפים בעזרת שק זילוף וצנטר חלק או משונן.
6. מקררים עד לזמן ההגשה. מגררים מעל הקינוח את השוקולד המריר, פורסים ומגישים. הקינוח נשמר 4 ימים בקירור.

בתור בלוגרית אוכל, אני מוזמנת תכופות לכל מיני אירועים הקשורים באוכל, ישירות או בעקיפין. בחלק גדול מהם אני באמת רוצה להשתתף, אך בעיקר מפאת חוסר התאמה לו"זית (רובם נערכים במהלך היום, ואני אישה עובדת בדרך כלל (כרגע לא, ראו עדכון למטה)) מעולם לא יצא לי באמת להיות באף אירוע מאלה.

אבל הפעם, כשקיבלתי הזמנה לאירוע שווה במיוחד ביוזמת ובהפקת מותג הבשר "אדום אדום", ביקשתי מאבי שייקח חצי יום חופש ויבלה עם איתי-תי, כדי שאני אוכל להתפנות ולהשתתף באירוע הבלוגרים המדובר. ומה היה כל כך שווה, אתם שואלים? קודם כל הוא נערך לכבוד השקת קו מוצרי בשר טלה של המותג, ולכן זה התחיל בסדנת בישול בשר טלה בהנחיית השף אבי שטייניץ, המשיך בארוחת צהריים ולקינוח נערכה סדנת צילום וסטיילינג של מזון בהנחיית דניה ויינר ודיאנה לינדר.

בפועל, לצערי הרב, הצלחתי להגיע רק לחלק האחרון (סדנת הצילום והסטיילינג). כל האירוע נערך בחלל קסום בנווה צדק היפה, ביום חורפי-סטייל-ישראל שזה בעצם יום-תחילת-סתיו-אירופאי, כך שמרגע ההגעה ועד רגע הכניסה חזרה לאוטו, הייתה לי חוויה חו"לית לחלוטין. בחלק גדול מהסדנא עברנו על צילומי מזון יפהפיים ומפתים ממקורות שונים, ודיברנו על המרכיבים שלהם. דיברנו הרבה על תאורה – שעדיף מאוד שהיא תהיה טבעית (אור יום) ולא ישירה על המוצרים – אור אחורי או מהצד יחמיאו ויתאימו לרוב מוצרי המזון. דיברנו על בחירת כלי אוכל וצבעי רקע נכונים, על סידור המנה בצלחת ועל האוירה הכללית שאנחנו רוצים להעביר בצילום שלנו.

דיברנו על כך שכל בלוג אוכל צריך למצוא את הייחודיות שלו וללכת עם זה. שיהיה לו קו מנחה שאפשר יהיה לזהות בכל פוסט ופוסט. זה לא פשוט, במיוחד בימינו עמוסי בלוגי האוכל, ובעוד שבלוגים חדשים נפתחים מדי יום ביומו, אבל זה בהחלט אפשרי.
סיימנו בחלק מעשי שבו דניה ודיאנה העמידו לצילום את אחת המנות שהוכנו בסדנא עם אבי שטייניץ, בנו את התפאורה מסביב, העמידו מצלמה על חצובה והדגימו צילום המנה מזויות שונות.

כשהתחלתי לכתוב את בלוג האוכל (האנגלי) שלי, בשלהי ינואר 2008, בעיקר הפתיעה אותי מידת ההשקעה בצילומים ובסטיילינג. קראתי כתבות "101" שונות על צילום אוכל באדיבות בלוגרי אוכל ותיקים מחו"ל והדהימה אותי כמות האקססוריז שיש ברשותם (צלחות, סכו"ם, קערות, מפיות, אביזרים משלימי אווירה, רקעי צילום). בימינו יש לי ארגז כזה משל עצמי, שהולך ותופח מדי תקופה. וכמובן שבסיום הסדנא, שהייתה קרובה לשמח למתחם סוזן דלל, לא התאפקתי ופינקתי את עצמי בכמה אביזרי סטיילינג משובחים, באדיבות "חפצים". דניה ודיאנה המליצו גם על שוק הפשפשים כמקום נהדר למציאת אביזרים לצילום אוכל במחירים נוחים יותר לכיס מאשר החנות המצוינת מעלה..

בעקבות הסדנא הזו, תיאבוני לאירועים מעין אלו נפתח ללא ספק, ואני מקווה שאוכל להששתף בעוד כאלו בעתיד. זה יקרה בעיקר אם הם ייערכו בשעות הערב
זו הייתה לי גם הפעם הראשונה שבה פגשתי שני בלוגרי אוכל שעד כה הכרתי וירטואלית בלבד, אריאלה פיקסלר אלון וטל סורסקי, והמפגש איתם היה מהנה עד מאוד!

ועכשיו לעדכון בנוגע לאיתי: השתחררנו בשעה טובה מבית החולים באמצע דצמבר. לאחר מחשבות רבות החלטתי לקחת פסק זמן מהעבודה, לעבור איתו את החורף ביחד בבית וללוות באופן צמוד את תהליך ההחלמה שלו. כרגע מצבו הרבה יותר טוב, הסכנה שהייתה חלפה ברובה. צפויים עוד חודשי החלמה ארוכים לפנינו, אבל העתיד נראה יותר טוב עכשיו. תודה מעומק הלב לכל אלה מכם (הרבים מאוד, יש לציין) שהקדישו את הזמן וכתבו לנו מלים מחממות לב ומרגשות עד מאוד, שהביאו אותי לדמעות לא פעם. תודה!

היי יקרים שלי, קפצתי קצרות רק כדי לספר שאיתי שלנו חולה במחלה סבוכה וארוכה לאחרונה, ומסתמן שזה ייקח עוד תקופה עד שנתאושש ממנה. הוא כרגע מאושפז באיכילוב, בקרוב סוגרים חודש שלם במחלקה.
זו הסיבה להיעלמותי הכה קרובה לשובי, לצערי הרב מאוד.

אשוב מהר ככל שאוכל.

בינתיים תחזיקו אצבעות להחלמה מהירה ומלאה ככל שניתן לאיתי, אהוב ליבנו הקטן.

רק טוב, וחג שמח!

כשהשתחררתי מהצבא, בגיל 23 ה"מופלג", זלזלתי מאוד בטיול של אחרי הצבא. סברתי שהוא מנת חלקם של המחפשים את עצמם, ושאני מצאתי, כבר לפני הרבה שנים.
לא זאת בלבד שזה הסתבר לי די מהר כשטות גמורה (המחשבה שמצאתי), מהר מאוד גם מצאתי את עצמי מצטערת קשות על ההחלטה לוותר על הטיול הזה. שהרי מהר מאוד אתה מוצא את עצמך כבול למחויבויות שונות בחיים, שאמנם אתה בחרת בהן בדיעה צלולה ולעתים אף ברצון רב – כמו לימודים, עבודה, ודירה שכורה שאתה אוהב ולא חושב שתמצא לה תחליף, אך עדיין הן (המחויבויות) מהוות גורם המעכב את ההחלטה לעזוב הכל לכמה חודשים ופשוט לטייל.

בגלל זה בסופו של דבר, הצורך לטייל בער בי כל כך חזק, שהחלטתי שאני אתנה את הסכמתי להתחתן עם אבי לכשיציע, בירח דבש שהוא, למעשה, טיול ארוך. בפועל הוא הציע לי מול אנשים רבים מכדי שיהיה לי נעים להציב תנאים במצב הזה. זה, וזה שהתרגשתי מאוד, מנעו בסוף את המחשבה על התנאי או הצבתו בסיטואציה ההיא. אבל הטיול התקיים בסופו של דבר גם ללא הצבת התנאי, כי ככה זה – כשאוהבים, לא צריך להציב תנאים.

לניקוי קליל - מלאו את הסיר מים חמימים מיד אחרי השימוש בקרמל וחכו קצת. העבודה תיעשה מעצמה.

לפני חודש, האח הקטן של אבי, שאימצתי אותו להיות האח גם הקטן שלי, טס לטיול הארוך שלו. כל כך התרגשתי בשבילו, וזה החזיר את אבי ואותי לשנה וחצי קודם לכן, כשאנחנו טסנו. בגלל שאנחנו כל כך נהנינו בטיול שלנו, ההחלטה שלו לחזור אחרי חודש במקום השישה המתוכננים, היכתה אותנו בהלם רגעי. אבל אחרי שהוא שטח בפני את סיבותיו, כבר הבנתי אותו לחלוטין ואישרתי את חזרתו . ביקשתי ממנו לבחור את הקינוח לארוחה המשפחתית הראשונה וברוח פרו, המדינה היחידה שבה הספיק לבקר בטיול, הוא בחר בפלאן קרמל.

So flan it was. אני חייבת להודות שזה אחד הקינוחים שהכי זלזלתי באופן הכנתם, מרוב שנראה לי פשוט, והתבדיתי בהחלט. רשימת הרכיבים היא אמנם מאוד קצרה, ורוב הכנתו היא אכן די פשוטה, אבל ההקפדה על הפרטים בתהליך ההכנה, כמו גם זמן האפיה שלו, שרצוי שיהיה מדויק על מנת שהפלאן לא יהיה רך מדי אך גם לא צמיגי, חשובה מאוד. דבר נוסף שלמדתי הוא שמקורו של הפלאן (או קרם קרמל, בשמו השני), הוא דווקא בצרפת, ולא בדרום אמריקה, כפי שהייתי סבורה קודם לכן.
עברתי כמה שעות של סטרס בגלל הקינוח הזה, כי אני מאוד משתדלת לא להוציא לאור קינוחים שלא הכנתי קודם לכן לפחות פעמיים. אז כמובן שדבר ראשון התנצלתי, למקרה שזה לא יצא מדויק. אבל כפית ראשונה שהוטבעה בקרם העדין והרך, מצופה הקרמל הנוזלי (שהוא תמיד פלא בעיני כשאני אוכלת פלאן, שהרי קרמל נוטה בדרך כלל לצד הקשה) וניגוד הטעמים בין הקרמל עז הטעם לבין העדינות של הקרם שהוא עוטף, כבר שכנעה אותי בזה שמדובר בסיפור הצלחה. זה, ותגובות הטועמים מסביב אמנם אין פה שום חידוש מרעיש, אבל זה בהחלט מתכון מדויק לפלאן (קרם קרמל) מצוין.

פלאן קרמל / ניל פרי, מתוך הספר The Food I Love
אני הכנתי את הפלאן ב-12 תבניות מאפינס (כל אחת בנפח חצי כוס), ונשאר לי עודף בלילה. המתכון במקור הוא עבור 6 רמקינים (כלי חרסינה אישיים) בנפח כוס (250 מ"ל) כל אחד

רכיבים:
לקרם:
1 ליטר (4 כוסות) חלב
110 גרם (חצי כוס) סוכר
1 מקל וניל
6 חלמוני ביצים
6 ביצים

לקרמל:
220 גרם (1 כוס) סוכר
120 מ"ל (1/2 כוס) מים

הכנה:
1. שמים בסיר את החלב והסוכר. חותכים את מקל הוניל לאורכו בעזרת סכין חדה ולא משוננת. מגרדים באמצעותה את גרגרי הוניל מתוך המקל אל תוך תערובת החלב והסוכר. מכניסים פנימה גם את מקל הוניל הריק מגרגרים.
2. מביאים את התערובת לעיל לרתיחה, מסירים מהאש ומצננים כ-45 דקות.
3. מכינים את הקרמל: שמים את הסוכר והמים בסיר קטן ומערבבים. מחממים על אש בינונית ומביאים לרתיחה עדינה מאוד – ממש בעבוע קל. מנמיכים את האש ומרגע זה והלאה לא מערבבים יותר את התערובת. כעת אנחנו צריכים להשגיח על התערובת המבעבעת קלות במשך פרק זמן לא קטן (משהו כמו 20-30 דקות) עד אשר היא מגיעה לצבע ענברי עמוק. שימו לב שהדרך בין הקרמל המושלם לקרמל שרוף היא קצרה מאוד ולכן השגיחו מקרוב על התערובת והשתמשו באינטואיציה שלכם בנוגע למתי להסיר מהאש (אפשר גם מד-חום סוכר, אבל זה גאדג'ט שאפילו אני לא ראיתי בו צורך עדיין, ויש לי מלבדו כמעט את כל השאר).
4. מסירים מיד את הקרמל מהאש ומוזגים כמויות שוות ממנו לתוך התבניות האישיות שהכנו מבעוד מועד (אין צורך לשמן אותן). מטים כל תבנית ותבנית הצידה ומסובבים, כך שהקרמל יתפזר באופן אחיד ויגיע עד לכדי מחצית מגובה התבנית.
5. ממשיכים להכין את הקרם: מחממים תנור ל-190 מעלות. שמים את החלמונים ואת הביצים השלמות בקערה וטורפים אותם יחדיו קלות. מעל מסננת מוזגים פנימה את תערובת החלב-סוכר-וניל המצוננת, מערבבים יחדיו ומעבירים דרך מסננת פעם נוספת את התערובת כולה.
6. מוזגים את הבלילה לתוך התבניות האישיות המצופות בקרמל.
7. עכשיו תקשיבו טוב: לוקחים תבנית אפיה, מניחים בתחתיתה מגבת מטבח. כן, כן, תיכף גם נשפוך מעליה מים רותחים. מעל מגבת המטבח מניחים את התבניות עם הקרמל והקרם. שופכים לתוך התבנית הגדולה מים חמים או רותחים כך שיגיעו עד למחצית מגובה התבניות האישיות. מכסים את התבנית הגדולה עם נייר אלומיניום.
8. מכניסים לתנור החם ואופים 35-45 דקות, או עד שהקרם מתייצב. שימו לב שאנחנו לא מצפים פה לשינוי צבע (אולי שינוי גוון מינימלי ביותר, וגם זה אולי) ובטח לא לכך שהקרם ממש יתקשה. מחכים רק שהוא יתייצב, כלומר כאשר ניגע בו הוא לא יהיה נוזלי וגם לא רוטט ותהיה לו התנגדות קלה למגענו.
9. מוציאים מהתנור, מצננים ומקררים במקרר ל-3 שעות לפחות או למשך הלילה.
10. מגישים: שופכים מים רותחים לקערה ומניחים את התבנית האישית בקערה למשך 30-60 שניות. מעבירים סכין בדפנות התבנית והופכים אותה במהירות על פיה לתוך צלחת הגשה.

כבר הייתי בטוחה שאיבדתי את זה לתמיד. ו"זה" במקרה הזה הוא החשק שלי לאפות. ו"זה" גם החשק לצלם את זה, ולדבר על זה, איתכם, או בכלל.
במשך כמה חודשים טובים האמהות שאבה אותי לתוכה חזק חזק ופשוט לא רציתי לעשות שום דבר אחר. רציתי ללמוד להכיר את הבן שלי, את עצמי בתפקיד שאותו אני לומדת בכל יום עוד קצת, וכך רוב הדברים האחרים נחו להם בצד, חיכו. ככה זה כנראה כשאתה אדם טוטאלי.

אבל, לשמחתי הרבה, המוג'ו שב אלי. טוב, אולי מוג'ו זה לא בדיוק המונח הנכון, כי לא אותו איבדתי במקרה הזה, אבל תזרמו איתי. אני לא יודעת להצביע בדיוק על הרגע שבו זה קרה, אבל אני זוכרת את עצמי מעלעלת יותר ויותר ב- Tastespotting ואת הראש מתחיל לעבוד ולתכנן, מתכונים חוזרים שוב להכנס לרשימות ארוכות של דברים שחייבים להכין, ופוסטים מתחברים להם בראשי. עוד דבר שתרם לזה ללא ספק היא חברתי, דיאנה, שעמלה בימים אלה על הקמת בלוג אוכל משלה. אין ספק שכל הדיונים וההתחבטויות בנושא, וכמובן צילומי האוכל עוררו את האהבה הרדומה שלי. תודה, אהובה!

היה לי קשה מאוד לבחור מתכון לפוסט ראשון ובסוף הלכתי על שילוב מנצח – מקור אמין שמעולם לא אכזב, משהו שהכי התגעגעתי להתעסק איתו (שמרים) ומשהו שרציתי לנסות מזמן ועוד לא יצא לי (קארד לימון). והרי לכם מתכון לעוגת שמרים קלועה במלית קרם גבינת שמנת וקארד לימון.
במהלך ההכנה גיליתי שקצת התחלדתי (מלשון חלודה) מבחינת שיטות עבודה במהלך כל הזמן הזה, והמטבח נראה בהתאם בסיום ההכנה. בין השאר שברתי את סוחט הלימון שקיבלתי מתנה מאח של אבי בגלל לימון עיקש וחסר מיץ, סגרתי לעצמי את מגירת הסכו"ם על האצבע ובטח היו עוד דברים שהדחקתי כרגע. אגב, בעניין סוחט הלימון אני עדיין טוענת שזו אשמת הסוחט ולא אשמת הסוחטת. אבי נוטה לא להסכים איתי
אבל, מה אומר לכם חברים, העוגה הזו פשוט נהדרת! קודם כל הבצק הזה בוודאות יישאר איתי ואשתמש בו עוד רבות (יכול להתאים מאוד גם לגביניות, למשל), הוא מאוד בריושי בטעמו, וכבונוס כמות השומן בו קטנה מאוד יחסית לבצקים דומים עם טעם כל כך עשיר. וקארד הלימון – כ"כ לא משתלט ועם זאת עדיין נותן את העקצוץ הנעים והחמצמץ.

אתם עוד כאן?! לכו להכין! אם אין לכם כוח להכין את המלית (למרות שאת קארד הלימון אפשר להכין מראש, ואז מה שנשאר לכם זה עוגה סטנדרטית מבחינת שלבי ההכנה), אז לפחות נסו את הבצק במלית אחרת!

ניצול שאריות בצק

ואני אשאיר אתכם עם אוף-טופיק:
* ברוסטיקו בזל כבר הייתם? זו האיטלקיה האהובה עלי בחודשים האחרונים, ובכל הזדמנות אני מנסה לכוון את הדברים כך שאגיע אליה. מנות מומלצות אם יוצא לכם: פפרדלה די פארמה, פפרדלה תרד ולימון ופיצה טארטופו. בגזרת היין קבלו המלצה לוהטת על ריפאסו קורטה ג'יארה.

עוגת שמרים במילוי קארד לימון וגבינת שמנת / עיבוד של דב למתכון של King Arthur's Flour
עבור עוגת שמרים אחת גדולה

רכיבים:
סטרטר לשמרים (לא באמת צריך את זה בימינו עם השמרים האיתנים המיוצרים במחוזותינו, אבל עשיתי את זה בכל זאת):
6 כפות מים חמימים
1 כפית סוכר
1.5 כפיות שמרים יבשים
1/4 כוס (35 גרם) קמח לבן

לבצק העוגה:
הסטרטר לעיל
80 גרם (6 כפות) יוגורט או שמנת חמוצה (השתמשתי באקטיביה 3%, מסכן הביפידוס אסנסיס)
60 גרם חמאה, מרוככת (בטמפ' החדר או כמה שניות (10-15) במיקרו)
1 ביצה גדולה
50 גרם (1/4 כוס) סוכר
1 כפית שטוחה מלח
1 כפית תמצית וניל
350 גרם (2.5 כוסות) קמח לבן

לציפוי העוגה:
1 ביצה טרופה עם מעט מים, או בעברית – Egg Wash
סוכר גבישי

למלית קארד לימון וקרם גבינת שמנת:
70 גרם גבינת שמנת בעלת אחוזי שומן גבוהים (למשל נפוליאון), מרוככת ע"י טריפה קלה במטרפה
2 כפות סוכר
2 כפות שמנת חמוצה
1 כפית מיץ לימון סחוט טרי
2 כפות קמח לבן
1/4 כוס קארד לימון (מתכון מצורף)

הכנה:
1. מכינים את הסטרטר: מערבבים בקערה בינונית את חומרי הסטרטר ומערבבים היטב. מכסים באופן רופף או משאירים ללא כיסוי ונותנים לזה לעמוד בטמפ' החדר למשך כ-15 דקות, עד אשר השמרים מתחילים לפעול.
2. מכינים את בצק העוגה: שמים בקערת מיקסר את הסטרטר ואת כל חומרי הבצק מלבד הקמח ומערבבים בעזרת וו גיטרה. מוסיפים את הקמח ומערבבים עד לקבלת בצק אחיד. בשלב זה מחליפים לוו לישה ולשים את הבצק כ-6 דקות, על מנת לפתח את הגלוטן בו. לאחר פרק זמן זה יהיה בידינו בצק חלק ומבריק, שאינו דביק כמעט בכלל.
3. מקמחים קלות קערה ומניחים בה את הבצק. מתפיחים עד להכפלת הנפח. אפשר לבצע שלב זה גם בטמפ' החדר (לוקח משהו כמו שעה וחצי) וגם במקרר ללילה (או עד 24 שעות מקס').
4. מכינים את המלית:  שמים בקערה קטנה את כל חומרי המלית מלבד קארד הלימון. מערבבים היטב, עד לקבלת תערובת חלקה ואחידה. שומרים עד שיגיע הזמן למלא את העוגה.
5. מרכיבים: מוציאים בעדינות את האויר מהבצק. על משטח מקומח היטב מרדדים אותו למלבן בעובי חצי ס"מ.
6. מעבירים את הבצק לנייר אפיה לפני העיצוב והמילוי (אחרת סיכוי טוב שיידבק למשטח העבודה). מחלקים אותו ל-3 עמודות שוות בגודלן בעזרת סימון שני סימני חלוקה עדינים, בעזרת האצבעות (על מנת שאם טעינו, אפשר יהיה לתקן).
7. מורחים את מלית גבינת השמנת בעמודה האמצעית, כאשר משאירים את הקצוות העליון והתחתון של אותה עמודה נקיים ממילוי (ראה תמונה רלוונטית).
8. מורחים את קארד הלימון מעל מלית קרם הגבינה.
9. קולעים את העוגה: בשתי העמודות החיצוניות אנחנו מבצעים חתכים של רצועות בעובי של בערך 1.5 ס"מ כל אחת, בעזרת סכין חדה ולא משוננת. חשוב שהרצועות יהיו מקבילות זו לזו ושיהיה את אותו מספר רצועות בשני הצדדים, ליצירת מראה סימטרי. לא נורא אם בזמן החיתוך של הרצועות חלק מהן מצ'טקמקות מזה שנגעתם בהן באצבעות. תיכף נמתח אותן ולא יישאר זכר לקמטוטים. את השורה הראשונה של הרצועות בכל צד חותכים ומוציאים  הצידה (ראו תמונה עם מלל). כעת ניקח בכל פעם רצועה אחת ונמתח אותה באלכסון לעבר הקצה השני. ניזהר לא למתוח חזק, אלא רק למשוך בעדינות ולהדק (שוב, בעדינות) מעל המלית בקצה השני. ניקח הפעם את הרצועה המקבילה מהצד השני ונבצע איתה את אותו התהליך וכך הלאה לוקחים רצועה מכל צד לסירוגין ומותחים לקצה השני, עד שמסתיימות כל הרצועות.
10. מתפיחים בטמפ' החדר עד להכפלת הנפח (כשעה). בינתיים מחממים תנור ל-190 מעלות.
11. מושחים בביצה הטרופה ומפזרים מעל סוכר גבישי. אופים כ-25-30 דקות, או עד שמשחים יפה למעלה אך גם למטה. משתדלים לאכול באותו יום, כי אז זה הכי טעים.

קארד לימון
עבור קצת פחות מחצי כוס

רכיבים:
3 כפות מיץ לימון סחוט טרי
3/4 כפית גרידת לימון
3 כפות סוכר
1 ביצה גדולה
30 גרם חמאה, חתוכה לקוביות קטנות

הכנה:
1. טורפים בסיר קטן את מיץ הלימון, גרידת הלימון, הסוכר והביצה.
2. מחממים על להבה בינונית-נמוכה ומערבבים פנימה את החמאה. מערבבים תכופות עד אשר התערובת סמיכה דיה כדי שכאשר נעביר באמצע כף עץ, יישאר פס למספר שניות אשר לא יימחק מיד. התערובת לא אמורה לרתוח. הופעת בועיות רתיחה ראשונות היא גם סימן לזה שצריך לכבות את האש. הבישול כולו אמור לקחת כ-5 דקות.
3. מעבירים לקערה, מכסים בניילון נצמד באופן הדוק (מצמידים את הניילון לקרם עצמו) ומקררים לפחות למשך שעה.

כן, כבר הבטחתי בעבר אבל עכשיו זה רשמי – המוצר כבר בהכנה, המצלמה מוכנה בעמדה ואני כבר בוערת לכתוב לכם.
זהו זה, אני חוזרת, זה כבר עניין של ימים.

נשיקות וחג שמח. או חגים שמחים, ביטוי שהתוודעתי אליו רק לאחרונה ושמחתי לאמץ.

איתי בן 10 דקות

בטח שמתם לב שעברו כמה שבועות טובים מאז הפוסט האחרון שלי. ב-24 לפברואר, היום בו נולד הבן הבכור שלנו – איתי, נולד איתו גם תפקיד חדש ולא מוכר לי – להיות אמא.
אני לא אשקר, בהתחלה זה היה בכלל לא קל. העובדה שיש בבית ייצור קטן וחסר ישע ששם את כל אמונו בנו ותלוי בנו כל כולו, ואנחנו? מה אנחנו כבר יודעים? ברור שהתכוננו די הרבה זמן ללהיות הורים, קראנו ספרים ומאמרים, דיברנו עם חברים, גיבשנו עמדות חינוך וגידול. אבל בסופו של דבר, שום דבר לא באמת מכין אותך לדבר האמיתי.

עכשיו, כמעט שלושה חודשים אחרי, אני כבר לחלוטין מכורה לאיש הקטן שלי, לא נלחצת יותר אם הוא בוכה ולרוב גם מבינה את הסיבה לכך ויודעת לעזור לו, נהנית מאוד לבלות איתו את הזמן ובקרוב אני גם מכניסה אותו למטבח. הרבה זמן לא היו בבית ריחות אפיה והגיע הזמן ללמד את הקטנצ'יק ריחות טובים מהם

יש לי כמה קווסטים (מהמילה quest) פתוחים בנושאי אוכל. על חלקם סיפרתי לכם, על חלקם בטח עוד אספר, ויש כאלה שאני בכלל לא זוכרת באופן רגיל, אלא רק כשאני רואה משהו שקשור. אני מניחה שמטרת הקווסט היא שיהיה בבעלותי המתכון המושלם ל – ______, וברוב המקרים אני מוכנה בתת מודע לכך שהם לא יסתיימו לעולם. שהרי אני תמיד אראה עוד איזה צילום מפתה, או אקרא איזה מאמר על מתכון חדש שאני חייבת לנסות למאכל שלכאורה כבר יש בידי את המתכון המנצח עבורו.

אז כשמסתיים קווסט שכזה (למשל עם עוגת השוקולד הכי טובה שאכלתי) הרגשות הם מעורבים – ברור שאני הכי שמחה בעולם שיש לי מנצח ביד, אבל גם קצת קשה להיפרד ממרדף שליווה אותי כ"כ הרבה זמן. מצד שני אני יודעת שזה עשוי לא להחזיק לתמיד – הקשר הזה ביני לבין המתכון החדש. שיום יבוא ומשהו ייראה לי מפתה יותר ואני אנסה עוד מתכון, ואולי הוא פתאום יהפוך לפייבוריט שלי?

במקרה של הבראוניז הכי טובים, הקווסט היה די קצר (לא מבחינה כרונולוגית, אלא דווקא מבחינת מספר המתכונים שניסיתי). עד כה הכי אהבתי את הפאדג' בראוניז של קרין גורן, שלא הכזיבו מעולם, ולפעמים כשהייתי במצב רוח של השקעה הייתי מכינה את הבראוניז שלושה שוקולדים של מיכל מוזס, שעדיין כבודם במקומם מונח. אבל מזה כבר כמה חודשים ראיתי את המתכון שנחשב למוביל בקרב המון כתבי אוכל אמריקאיים, והוא כמובן נכנס לרשימת הבראוניז שאני צריכה לנסות. המתכון שייך למאפייה ניו יורקית בשם Baked, שגם הוציאה ספר מתכונים בסוף שנת 2008. שמם של הבראוניז הללו הולך לפניהם כ"כ רחוק, וגם את אופרה ווינפרי תפסו בהצהרה שהם האהובים עליה ביותר.

שורה תחתונה: בשבוע שעבר סוף סוף הגיע זמנם להיאפות במטבחי הקט, מה אני אגיד? שלמות עילאית בכל ביס! טעם שוקולדי עמוק, מרקם דחוס ולח כמו שאני אוהבת. בהתחלה הצטערתי שהוצאתי אותם קצת מוקדם מדי מהתנור, מה שבדיעבד הסתבר כמעשה חכם ביותר, שגרם להם להישמר טריים ביותר במשך 4 הימים שלאחר מכן. בתנור שלי לקח לי 38 דקות עד שהוצאתי אותם, אבל שימו לב שאפיתי אותם בתבנית קטנה מעט מהרגיל (20X30 במקום 22X33), מה שגרם להם להיות טיפה עבים יותר (I like !) ובהתאם לכך להצטרך עוד כמה דקות אפיה.
חשוב להוציא את הבראוניז בדיוק בטיימינג הנכון – זה אומר כאשר קיסם שמחדירים פנימה יוצא עדיין רטוב מעט אבל בשום אופן לא מטפטף (ומצד שני גם לא עם פירורים לחים, מה שעובד יופי בעוגות אחרות בד"כ, אבל במקרה של בראוניז יהווה סימן לאפיית יתר).
שימו לב שכדי שהם ייצאו יפים וסימטריים בחיתוך יש לחכות עד שהם הצטננו לחלוטין ואז גם להכניס אותם למקרר לאיזה חצי שעה-שעה.
שומרים אותם בקופסא אטומה בטמפ' החדר למשך 4 ימים במצב מצוין, או במקרר לקצת יותר מזה.

בראוניז / מאפיית Baked, ניו יורק
עבור תבנית אחת בגודל 22X33 ומספר הבראוניז יהיה לפי הגודל שבו תבחרו לחתוך אותם

רכיבים:
1 ורבע כוסות קמח
1 כפית מלח
2 כפות אבקת קקאו לא ממותקת
310 גרם שוקולד מריר (רצוי בעל 50% מוצקי קקאו ומעלה), קצוץ גס
200 גרם חמאה חתוכה לקוביות
1 כפית אבקת נס קפה
1 וחצי כוסות סוכר לבן
חצי כוס סוכר חום בהיר
5 ביצים גדולות, בטמפ' החדר
2 כפיות תמצית וניל

הכנה:
1. מחממים תנור ל - 175 מעלות. משמנים את התבנית ומרפדים אותה בנייר אפיה (למה גם משמנים וגם שמים נייר אפיה? כי השימון עוזר לנייר האפיה להידבק לתבנית, ונייר האפיה מקל עלינו את חילוץ הבראוניז. לא חייבים כמובן, אתם יכולים לעשות רק את אחד מהם).
2. בקערה בינונית מערבבים קמח, מלח ואבקת קקאו.
3. שמים את השוקולד, החמאה ואת אבקת הנס קפה בבין מארי או בסיר בגודל בינוני ומחממים. מערבבים תכופות ומכבים את האש כאשר התערובת אחידה וחלקה. בשלב זה מוסיפים את הסוכר ומערבבים היטב עד שהתערובת אחידה לחלוטין.
4. מוסיפים 3 מהביצים לתערובת השוקולד וטורפים עד לקבלת תערובת אחידה. מוסיפים את 2 הביצים הנותרות ואת תמצית הוניל וטורפים שוב עד שהתערובת מתאחדת, אבל לא יותר מזה.
5. מפזרים את תערובת הקמח מעל תערובת השוקולד ובאמצעות מרית מקפלים את התערובות יחד בעדינות, זאת עד לקבלת תערובת אחידה.
6. מעבירים את התערובת לתוך התבנית שהכנו קודם לכן ומיישרים את החלק העליון בעזרת מרית במידת הצורך.
7. אופים כ-30 דקות, או לפי ההנחיות הכתובות למעלה בסעיף "שורה תחתונה".

לפני כל חג בא לי נורא להיות בלוגרית טובה וחרוצה ולהציע לכם מגוון של מתכונים למאכלי החג השונים. לצערי יותר פעמים משהייתי רוצה המציאות טופחת על פני ואני לא מצליחה להגיע לזה. גם חג החנוכה האחרון היה כזה. היו לי כבר כמה מתכונים מוכנים בארסנל, כאלה שששמרתי מבעוד מועד ורציתי לנסות, אבל עצם העובדה שבתקופה הזו בדיוק עיצבתי את הבלוג מחדש וכמות האנשים היפה שאירחנו אצלנו במהלך החג עיכבו אותי מלהגיע לבצע את פרוייקט הסופגניות השנתי.

אבל בחנוכה הבא אתם מסודרים. לא נשכח את פרוייקט הסופגניות משנה שעברה (הציצו בו גם לקבלת טיפים על הכנת סופגניות באופן כללי), שהניב 2 מתכונים מצוינים שאני ממליצה עליהם בפה מלא. אבל בשל היותי אוהבת גיוונים ומתקשה לחזור על אותו מתכון כמה פעמים, השנה ניסיתי מתכון אחד בנר הראשון, ודבקתי בו במשך כל 5 הפעמים שבהן הכנתי סופגניות במהלך החג. המתכון המובא כאן הוא עיבוד שעשיתי למתכון הלקוח מבלוג אוכל אמריקאי, שהתמונות בפוסט גרמו לי לבהות בהן דקות ארוכות בכל פעם. הסופגניות המתקבלות יוצאות רכות רכות, מבושמות קלות בניחוחות פרי הדר ופשוט נכנעות לביסים שתתנו בהן בהתמסרות טוטאלית.

מומלצות בטירוף כבר אמרתי?! עוד דבר שלא סיפרתי לכם עליו הוא שהשמנמנות הללו עוברות הקפאה בצורה פנטסטית. באחת הפעמים שהכנתי אותן נשארו לנו די הרבה והיה לי עצוב לזרוק, אז אמרתי "ננסה להקפיא". נתתי להן להצטנן עד שהגיעו לטמפ' החדר (עניין של דקות, כן?), שמתי אותן בשקיות סנדביץ' והכנסתי לפריזר. אתמול אכלתי את השתיים האחרונות (על הדרך קבלו שיטה נהדרת להפשרת כל מיני המאפים הקפואים – עוטפים אותם במגבות נייר חד פעמיות למטבח, שסופגות מהם את הלחות ומונעים מהם מלהפוך למושים לאחר ההפשרה, ושמים אותם לכמה שניות בכל פעם על תוכנית הפשרה במיקרו עד שהם מתחממים לדרגה הרצויה), שהיו נהדרות ממש כמו ביום הכנתן.

אה, ותרגישו חופשי לחלק או להכפיל כמויות להנאתכם (למשל בפעם הראשונה שהכנתי אותן, הכנתי רק 1/3 כמות, בפעמיים אחרות הכנתי חצי כמות ופעמיים כמות שלמה).

סופגניות / עיבוד למתכון מהבלוג Cook & Eat
עבור כ – 40 סופגניות קטנות

רכיבים:
650 גרם (4.5 כוסות) קמח
10 גרם (1 כף גדושה) שמרים יבשים
1 כוס (250 מ"ל) חלב
2 כפיות תמצית וניל
בין חצי כפית לכפית שלמה קליפת לימון/תפוז מגורדת
1 כפית חומץ (כן כן )
55 גרם סוכר (1/3 כוס)
50 גרם שמן צמחי
50 מ"ל שמנת מתוקה
3 ביצים בגודל L

הכנה:
1. בקערה שמים קמח ושמרים ומערבבים היטב.
2. מוסיפים את כל שאר החומרים ולשים (ידנית 12 דקות או 7 דקות במיקסר). שימו לב שרוב הסיכויים שהבצק יהיה דביק מאוד במהלך הלישה, תוסיפו לאט לאט מעט קמח בכל פעם, עד שמתקבל בצק שהוא עדיין דביק במידה מסויימת אבל לא כזה שנדבק לאצבעות ולא עוזב.
3. יוצרים כדור מהבצק שהתקבל לאחר הלישה, מקמחים קלות את הקערה שבה לשנו את הבצק, מניחים בה את כדור הבצק, מכסים את הקערה במגבת מטבח, מניחים אותה במקום חמים ונותנים לבצק לתפוח עד שהוא מכפיל את הנפח שלו (ייקח בערך שעתיים ביום לא חם), או לחילופין אפשר להניח את הקערה עם הבצק לתפיחה איטית במקרר (זה ייקח משהו כמו 6-7 שעות).
4. מוציאים את האויר מהבצק שתפח, מחלקים אותו לכדורים קטנים, ומשטחים כל כדור. נותנים לכדורים לנוח כרבע שעה.
5. מחממים סיר ובו שמן עמוק (כ-5 ס"מ), עד שמגיע ל-180 מעלות (איך יודעים? מקריבים סופגניה אחת (מכניסים אותה לשמן) ובודקים – כשנהיות סביבה בועות – השמן בטמפ' הנכונה). מכניסים פנימה את הסופגניות עם מרווחים של כמה שניות בין הכנסה אחת לשניה, כדי לא לקרר יותר מדי את השמן בבת אחת. מטגנים 2-3 דקות כל צד, או עד שמזהיב ואז הופכים לצד השני.
6. מוציאים מהשמן ומניחים על צלחת (טיפ: עדיף לא להניח את הסופגניות (או כל מוצר מטוגן אחר) על נייר סופג, זה ייגרום לו לאבד מהקריספיות שלו). אגב, הטיפ הזה הוא באדיבות גווינת' פאלטרו אמיתי לגמרי.
7. ממלאים את הסופגניות במילוי האהוב עליכם, או מכינים צלחת עם מגוון תוספות (ריבת חלב, נוטלה, ריבות למיניהן), ומגישים את הסופגניות עם קיסם קטן נעוץ בהן - לטבילה בתוספות. אפשר גם להגיש אותן "נקיות" - מפודרות באבקת סוכר או בסוכר לבן רגיל.

בכל שנה החורף שמגיע תופס אותי קצת לא מוכנה. על אף שנולדתי בחורף, ומזג אויר אפרורי דווקא נועם לי מאוד, החשיכה שיורדת כל יום הרבה יותר מדי מוקדם, הקור וסרבול הלבוש שהוא גורר עמו – כל אלה לא תורמים למצב רוחי בעונה זו של השנה. וכך אני מוצאת את עצמי לא פעם פונה להכין משהו מתוק, שהרי מתוקים הם קטליזטורים נפלאים לשיפור כל מלנכוליה (טוב, נו, כמעט כל מלנכוליה)..

החורף מתחבר לי במיוחד לשמרים, על אף שדווקא עונת הקיץ מתאימה יותר לעבודה איתם, במידה ומה שמחפשים הוא תהליך תפיחה מהיר יחסית. אבל בחורף אנחנו גם מוצאים את עצמנו יותר בבית, כשמזג האויר לא מאפשר יותר מדי בילויים מחוצה לו, אז דווקא לימים האלה, "פרוייקט שמרים" כלשהו הוא פשוט קלאסי.

את המתכון לקטנות והנפלאות האלה קיבלתי מחברה של חברה, לפני למעלה משנה (מעיין, תודה רבה על שחשבת עלי!). היא הצליחה לרשום אותו תוך כדי תוכנית של מרת'ה סטיוארט, שעשתה ספיישל מתכונים מוצלחים במיוחד וסיפרה לי שמאז היא מכינה אותו המון והוא ממש מוצלח. חיפשתי אותו גם באתר של מרת'ה, והתמונה שם לא הותירה מקום לספק – אני הולכת להכין אותן! כעבור שנה וקצת סוף סוף הגעתי גם לממש את איומיי..

שורה תחתונה: המתכון כאן הוא של מה שנקרא "sticky buns" – שהן בעצם רולים של קינמון עטופים בשכבת קרמל (ופקאן במקרה שלנו) מושחתת לחלוטין. הבצק של הרולים נהדר לחלוטין לעבודה, ומהמתכון הזה ימשיכו איתי הלאה רק הבצק והמלית שביחד יוצרים רולים של קינמון רכים כמו כרית וריחניים כמו מאפיית גורמה בשעות הבוקר המוקדמות – בהן כל הקסם קורה. מעטפת הקרמל והפקאן הייתה בעיני כבדה מדי וגרמה לכל העסק להיות מתוק באופן מעיק (ואני לא מוציאה מפי את השילוב הזה בקלות דעת). אנשים בעבודה שטעמו דווקא אהבו את השלם, אבל בשבילי – רק חלק מחלקיו בבקשה!

מי שרוצה בכל זאת להכין איזה טופינג לחבר'ה הרכים האלה, עומדות בפניו 3 אופציות:
1. להכין את הציפוי המקורי, אך לחצות את הכמות של כל הרכיבים בו. אל דאגה, עדיין יהיה מספיק כדי לכסות בכל טוב כל לחמנייה.
2.  מוזמן להכין ציפוי מסורתי של  גבינת שמנת, לפי אחד מיני אלפי המתכונים שמופיעים לזה ברשת.
3. אפשרות נוספת היא לצפות אותם באבקת סוכר מעורבבת עם מעט חלב (להתחיל מכף חלב אחת ל-100 גרם אבקת סוכר ולהוסיף לפי רמת הסמיכות הרצויה) וטיפה או שתיים מיץ לימון, ליצירת ציפוי דומה לזה של דונאטס.

נ.ב. כמו  בכל מתכון (אבל כאן במיוחד), חשוב מאוד לקרוא מתכון זה עד הסוף לפני שמתחילים להכין את הרולים.

רולים של קינמון מצופים בקרמל פקאן / עיבוד קל למתכון של מארק, התארח בתכנית של מרת'ה סטיוארט
עבור 12 רולים בתבנית מאפינס בגודל רגיל

רכיבים:
לבצק:
7 גרם (כף שטוחה) שמרים יבשים
120 מ"ל (1/2 כוס) מים חמימים
120 מ"ל (1/2 כוס) חלב חמים
65 גרם (1/3 כוס) סוכר
50 גרם חמאה רכה
25 גרם שמנת מתוקה
1 כפית מלח
1 ביצה גדולה
560 גרם (4 כוסות) קמח לבן רגיל

למלית:
150 גרם (3/4 כוס) סוכר
4 כפיות קינמון טחון
60 גרם חמאה רכה

לציפוי (מושחת לחלוטין, ראו טיפים להפחתת השחיתות):
100 גרם חמאה
1 וחצי כוסות סוכר חום בהיר (דמררה)
4 כפות סירופ תירס בהיר או סירופ גלוקוזה
1 וחצי כוסות חצאי אגוזי פקאן

הכנה:
1. מכינים את הבצק: בקערה גדולה מערבבים קמח ושמרים היטב. מוסיפים את כל שאר החומרים ולשים (ידנית או במיקסר) עד לקבלת בצק אלסטי וחלק (כ-5 דקות במיקסר ו-10 דקות ידנית). מוציאים את הבצק מהקערה, יוצרים ממנו כדור בעזרת הידיים, מקמחים קלות את הקערה שבה הוא יתפח. שמים את הבצק בקערה, מניחים את הקערה במקום חמים ונותנים לבצק לתפוח עד אשר הוא מכפיל את נפחו (בחורף זה יכול לקחת גם שעתיים וחצי).
2. מוציאים את האויר מהבצק התפוח בעזרת מכת אגרוף, לשים אותו מעט ויוצרים שוב כדור. נותנים לו לתפוח שוב עד להכפלת הנפח (כשעה, לעתים יותר).
3. מכינים את הציפוי: משמנים היטב שקעים בתבנית מאפינס סטנדרטית. בסיר בינוני ממיסים חמאה על חום בינוני, מערבבים פנימה את הסוכר החום, הסירופ (תירס או גלוקוזה) ואת אגוזי הפקאן. מבשלים עד אשר הסוכר נמס לגמרי. מערבבים היטב ומחלקים (מיד, מבלי לתת לתערובת להצטנן) באופן שווה בין 12 שקעי תבנית המאפינס.
4. מכינים את המלית: בקערה קטנה מערבבים סוכר וקינמון ומניחים בצד. מוציאים שוב את האויר מהבצק שתפח שנית. על גבי משטח מקומח מרדדים את הבצק לריבוע בגודל 30 על 30 ס"מ. מורחים באופן אחיד את החמאה הרכה על גבי הבצק (עושים זאת על מנת שתערובת הסוכר והקינמון יידבקו לבצק ולא ייפלו לנו החוצה) ומפזרים מעל את תערובת הסוכר והקינמון שהכנו קודם.
5. מגלגלים את הבצק לגליל באופן הדוק. פורסים אותו ל-12 פרוסות שוות בגודלן. מנתקים את תחילת הקצה החיצוני של כל רול קינמון, מושכים אותה לכיווננו (לא חזק מדי, שלא ייקרע הבצק) ומצמידים אותה לתחתית הרול. אנחנו עושים זאת על מנת שהרולים לא ייפתחו במהלך האפיה. מניחים כל רול בתוך שקע בתבנית המאפינס, על גבי הציפוי שהכנסנו קודם (לא דוחסים את הרול לשקע, רק מניחים ועוזרים לו קלות להשתחל פנימה, אם צריך).
6. מחממים תנור ל – 175 מעלות. נותנים לרולים המוכנים לתפוח 45 דקות.
7. אופים את הרולים כ-30-35 דקות, או עד שהם מזהיבים. מוציאים מהתנור ומיד הופכים את התבנית על גבי צלחת או קרש חיתוך גדולים מספיק. נותנים לתבנית לעמוד הפוכה 2 דקות על גבי הצלחת/קרש מבלי להזיז כלל! (בשלב זה הרולים כולל הציפוי שלהם אמורים להתנתק מהתבנית ולגלוש אל הצלחת/קרש).
8. מסירים את התבנית והופה! איזה יופי נפרש לנגד עינינו!