בתור בלוגרית אוכל, אני מוזמנת תכופות לכל מיני אירועים הקשורים באוכל, ישירות או בעקיפין. בחלק גדול מהם אני באמת רוצה להשתתף, אך בעיקר מפאת חוסר התאמה לו"זית (רובם נערכים במהלך היום, ואני אישה עובדת בדרך כלל (כרגע לא, ראו עדכון למטה)) מעולם לא יצא לי באמת להיות באף אירוע מאלה.

אבל הפעם, כשקיבלתי הזמנה לאירוע שווה במיוחד ביוזמת ובהפקת מותג הבשר "אדום אדום", ביקשתי מאבי שייקח חצי יום חופש ויבלה עם איתי-תי, כדי שאני אוכל להתפנות ולהשתתף באירוע הבלוגרים המדובר. ומה היה כל כך שווה, אתם שואלים? קודם כל הוא נערך לכבוד השקת קו מוצרי בשר טלה של המותג, ולכן זה התחיל בסדנת בישול בשר טלה בהנחיית השף אבי שטייניץ, המשיך בארוחת צהריים ולקינוח נערכה סדנת צילום וסטיילינג של מזון בהנחיית דניה ויינר ודיאנה לינדר.

בפועל, לצערי הרב, הצלחתי להגיע רק לחלק האחרון (סדנת הצילום והסטיילינג). כל האירוע נערך בחלל קסום בנווה צדק היפה, ביום חורפי-סטייל-ישראל שזה בעצם יום-תחילת-סתיו-אירופאי, כך שמרגע ההגעה ועד רגע הכניסה חזרה לאוטו, הייתה לי חוויה חו"לית לחלוטין. בחלק גדול מהסדנא עברנו על צילומי מזון יפהפיים ומפתים ממקורות שונים, ודיברנו על המרכיבים שלהם. דיברנו הרבה על תאורה – שעדיף מאוד שהיא תהיה טבעית (אור יום) ולא ישירה על המוצרים – אור אחורי או מהצד יחמיאו ויתאימו לרוב מוצרי המזון. דיברנו על בחירת כלי אוכל וצבעי רקע נכונים, על סידור המנה בצלחת ועל האוירה הכללית שאנחנו רוצים להעביר בצילום שלנו.

דיברנו על כך שכל בלוג אוכל צריך למצוא את הייחודיות שלו וללכת עם זה. שיהיה לו קו מנחה שאפשר יהיה לזהות בכל פוסט ופוסט. זה לא פשוט, במיוחד בימינו עמוסי בלוגי האוכל, ובעוד שבלוגים חדשים נפתחים מדי יום ביומו, אבל זה בהחלט אפשרי.
סיימנו בחלק מעשי שבו דניה ודיאנה העמידו לצילום את אחת המנות שהוכנו בסדנא עם אבי שטייניץ, בנו את התפאורה מסביב, העמידו מצלמה על חצובה והדגימו צילום המנה מזויות שונות.

כשהתחלתי לכתוב את בלוג האוכל (האנגלי) שלי, בשלהי ינואר 2008, בעיקר הפתיעה אותי מידת ההשקעה בצילומים ובסטיילינג. קראתי כתבות "101" שונות על צילום אוכל באדיבות בלוגרי אוכל ותיקים מחו"ל והדהימה אותי כמות האקססוריז שיש ברשותם (צלחות, סכו"ם, קערות, מפיות, אביזרים משלימי אווירה, רקעי צילום). בימינו יש לי ארגז כזה משל עצמי, שהולך ותופח מדי תקופה. וכמובן שבסיום הסדנא, שהייתה קרובה לשמח למתחם סוזן דלל, לא התאפקתי ופינקתי את עצמי בכמה אביזרי סטיילינג משובחים, באדיבות "חפצים". דניה ודיאנה המליצו גם על שוק הפשפשים כמקום נהדר למציאת אביזרים לצילום אוכל במחירים נוחים יותר לכיס מאשר החנות המצוינת מעלה..

בעקבות הסדנא הזו, תיאבוני לאירועים מעין אלו נפתח ללא ספק, ואני מקווה שאוכל להששתף בעוד כאלו בעתיד. זה יקרה בעיקר אם הם ייערכו בשעות הערב
זו הייתה לי גם הפעם הראשונה שבה פגשתי שני בלוגרי אוכל שעד כה הכרתי וירטואלית בלבד, אריאלה פיקסלר אלון וטל סורסקי, והמפגש איתם היה מהנה עד מאוד!

ועכשיו לעדכון בנוגע לאיתי: השתחררנו בשעה טובה מבית החולים באמצע דצמבר. לאחר מחשבות רבות החלטתי לקחת פסק זמן מהעבודה, לעבור איתו את החורף ביחד בבית וללוות באופן צמוד את תהליך ההחלמה שלו. כרגע מצבו הרבה יותר טוב, הסכנה שהייתה חלפה ברובה. צפויים עוד חודשי החלמה ארוכים לפנינו, אבל העתיד נראה יותר טוב עכשיו. תודה מעומק הלב לכל אלה מכם (הרבים מאוד, יש לציין) שהקדישו את הזמן וכתבו לנו מלים מחממות לב ומרגשות עד מאוד, שהביאו אותי לדמעות לא פעם. תודה!

היי יקרים שלי, קפצתי קצרות רק כדי לספר שאיתי שלנו חולה במחלה סבוכה וארוכה לאחרונה, ומסתמן שזה ייקח עוד תקופה עד שנתאושש ממנה. הוא כרגע מאושפז באיכילוב, בקרוב סוגרים חודש שלם במחלקה.
זו הסיבה להיעלמותי הכה קרובה לשובי, לצערי הרב מאוד.

אשוב מהר ככל שאוכל.

בינתיים תחזיקו אצבעות להחלמה מהירה ומלאה ככל שניתן לאיתי, אהוב ליבנו הקטן.

רק טוב, וחג שמח!

כן, כבר הבטחתי בעבר אבל עכשיו זה רשמי – המוצר כבר בהכנה, המצלמה מוכנה בעמדה ואני כבר בוערת לכתוב לכם.
זהו זה, אני חוזרת, זה כבר עניין של ימים.

נשיקות וחג שמח. או חגים שמחים, ביטוי שהתוודעתי אליו רק לאחרונה ושמחתי לאמץ.

איתי בן 10 דקות

בטח שמתם לב שעברו כמה שבועות טובים מאז הפוסט האחרון שלי. ב-24 לפברואר, היום בו נולד הבן הבכור שלנו – איתי, נולד איתו גם תפקיד חדש ולא מוכר לי – להיות אמא.
אני לא אשקר, בהתחלה זה היה בכלל לא קל. העובדה שיש בבית ייצור קטן וחסר ישע ששם את כל אמונו בנו ותלוי בנו כל כולו, ואנחנו? מה אנחנו כבר יודעים? ברור שהתכוננו די הרבה זמן ללהיות הורים, קראנו ספרים ומאמרים, דיברנו עם חברים, גיבשנו עמדות חינוך וגידול. אבל בסופו של דבר, שום דבר לא באמת מכין אותך לדבר האמיתי.

עכשיו, כמעט שלושה חודשים אחרי, אני כבר לחלוטין מכורה לאיש הקטן שלי, לא נלחצת יותר אם הוא בוכה ולרוב גם מבינה את הסיבה לכך ויודעת לעזור לו, נהנית מאוד לבלות איתו את הזמן ובקרוב אני גם מכניסה אותו למטבח. הרבה זמן לא היו בבית ריחות אפיה והגיע הזמן ללמד את הקטנצ'יק ריחות טובים מהם

רובנו חוטאים בזה לפעמים, ומסתכלים בקנקן. יופי הוא דבר שמושך את העין.
ואם ביופי עסקינן – מאז עוד לפני שחנכתי את גרסתו העברית של הבלוג (הגרסא האנגלית בינתיים נזנחה לאנחות – too much maintenance…) רציתי למצוא לו מראה אחר. שעות על גבי שעות העברתי מול כל מיני אתרים שמציעים themes (ערכות עיצוב) חינמיות ובתשלום לבלוגים, אף אחת לא קלעה בול. אז בסוף, אחרי שנה פלוס, עשיתי מעשה והלכתי על שיטת ה"עשה זאת בעצמך".

זה מה שיצא. שאלתי לדעתם של הרבה חברים שלי, הדיעות היו חלוקות. הרבה מהם אמרו שהם אהבו יותר את המראה הישן. "אלהים אדירים", חשבתי לעצמי, "איך הם יכולים? הוא לא משתווה בכלל!". האם זה אלמנט של הזזת הגבינה או פשוט עניין של טעם? אני מניחה שהזמן יגיד.

בכל אופן, הגבינה כעת זזה, והקנקן השתדרג (לפחות לדעתי? ) אתם מוזמנים להשאיר תגובות ולהביע את דעתכם, וגם אתם מאוד מוזמנים לספר לי על פקשושים שאתם מוצאים (מאוד סביר להניח שזה יקרה, ספרו לי ונתקן).
מה שלא השתנה (וגם סביר שלא ישתנה) זה תוכנו של הקנקן. אותו מקום לקינוח, רק התפאורה קצת שונה.

קוראים יקרים, אני יודעת שנעלמתי מכאן באופן מסתורי בשלושה וקצת חודשים האחרונים. אני אספר לכם הכל בפוסט החזרה שאעלה בקרוב, אבל בינתיים אספר שהכל בסדר איתי, ושלמעשה נעלמתי מסיבות טובות.
ריגשתם אותי מאוד בתגובות ובמיילים הדואגים ששלחתם לאורך הזמן הזה, ועל כך אני מודה לכם מאוד. אתם מקסימים!

הזכויות לתמונה שמורות לצלם הנפלא הזה

המשך יבוא!

כבר יום לפני שפרסמתי את הפוסט הקודם החלטתי שהפוסט הזה יעסוק בראש השנה, שהרי כולנו (טוב נו, בואו נהיה מציאותיים, חלקנו הלא גדול) מחפשים בקדחתנות קינוח מנצח, שיהווה סיום נפלא לארוחת החג וישאיר את האורחים עם טעם של עוד. מוחי עבד שעות נוספות, כי רציתי להביא משהו שונה, מרענן, לא את אותה עוגת הדבש שאנחנו אוכלים כל חג. היא אולי קלאסית וכבודה במקומה מונח, אבל אני בעד חידושים. ואתם?

התלבטתי קשות בין שני רעיונות שהיו לי – הראשון הוא עוגת מיל-פיי (ביטוי בצרפתית שפירושו אלף העלים) – עוגת שכבות המורכבת (בגרסתה הקלאסית) מבצק עלים על בסיס חמאה וקרם פטיסייר (קרם וניל). אני רציתי לעשות לו התאמה לראש השנה, והכנתי קרם פטיסייר-דבש. ואו, זה היה אחד הדברים הפחות טעימים שהכנתי, וזה אולי ה – understatement של השנה! רציתי מאוד לאהוב את הטעם שלו, שהרי אני הכנתי אותו, אבל לצערי זה היה בלתי אפשרי. מה שהביא אותי להכין גם את הרעיון השני שהיה לי – קראמבל תפוח בדבש.

במתח רב העברתי את 45 הדקות שהוא בילה בתנור, כשהוא יצא הצלחתי אפילו לחכות 10 דקות שיתקרר מעט, ותקפתי אותו עם כפית. מה שהיה אמור להיות רק טעימה גרר אחריו את הכפית הבאה, את זו שאחריה ועוד כמה שקרו אחרי שכבר איבדתי את הספירה. התפוחים ששוחים להם בקרמל דבש-מייפל מרגש, ומתובלים בדיוק במידה הנכונה, יחד עם הבצק הפירורי הנהדר שמכסה אותם הביאו אותי לתהות איך בכלל העדפתי בהתחלה את מיל-פיי הדבש על הדבר הנהדר הזה. רק הערה אחת - בניגוד לבצק הקראמבל הקלאסי – הפריך ומתפצפץ בפה, הבצק כאן רך מעט יותר, מה שבעיני הלך מושלם עם תערובת התפוחים בקרמל הרכה והעסיסית. אפשר לקרוא לו, אם רוצים לדייק, מאפה תפוחים מעל קרמל דבש .
ואולי הפרט הכי מפתיע בכל העניין – זה קינוח פרווה, חברים, עובדה שלא ניכרת כלל בטעמו העשיר והמספק, אך עם זאת בוודאי תשמח את השומרים מבינינו.

אז קדימה, הפתיעו את האורחים שלכם עם המאפה הכפרי והנהדר הזה, שאגב, הוא גם יחסית קליל (כשאוכלים ממנו במידה, כן?) ומהווה סיום מושלם לארוחת חג גדולה ומשופעת בכל טוב.

כמה הערות וטיפים לגבי העוגה:

* תפוחים (וגם אגסים, לצורך העניין) נוטים להשחיר מהר מאוד מרגע קילופם. לכן, כדאי לקלף אותם מיד לפני השימוש בהם, או, במידה ורוצים לעשות זאת קצת קודם – הזליפו עליהם כ-2 כפות מיץ לימון, ערבבו היטב וזה ימנע את ההשחרה.

* גלעון של תפוחים (וגם אגסים, לצורך העניין) יכול להיות משימה מאוד לא כיפית אם אין לכם מגלען. כן, אני מודה בזאת שאני כל כך בחורה של גאדג'טס למטבח א-ב-ל בחבר הנחמד הזה אני לא רואה גאדג'ט, כי אם פריט שמקל מאוד את החיים, ואולי אפילו חובה להחזיק במטבח אם יוצא לכם לעבוד עם תפוחים ואגסים באופן יחסית תדיר. אני קניתי את שלי בשופרסל, הוא היה זול (משהו כמו 13 ש"ח, אולי אפילו פחות) יחסית לכלים קטנים אחרים שיש לי, ועושה את עבודתו נאמנה.

* כאשר אופים קינוחים שמכילים תפוחים, משתמשים לרוב בתפוחי גראני סמית', התפוחים הירוקים החמצמצים. הסיבה לכך היא ששימוש בתפוחים מתוקים מטבעם תגרום לקינוח להיות מתוק יתר על המידה, והחמצמצות של התפוחים מהזן הזה, משתלבת נפלא בקינוחים המתוקים ולא נותנת הרגשה של מתיקות יתר. זהו גם זן תפוחים עמיד מאוד באפיה, חתיכות התפוחים שומרות על צורתן גם בתום האפיה, ולא מתפרקות או הופכות mooshy-ות מדי.

* רוצים לגוון? את הדבש אפשר להחליף, כולו או חציו, בסירופ מייפל או בסילאן (דבש תמרים). אם אתם מחליפים בסירופ מייפל, אבל לא חובבי מתוק מושבעים, הפחיתו את הסוכר החום שאתם מפזרים על התפוחים לכף אחת במקום שתיים.

* כשמכינים את המאפה בתבנית גדולה, הוא לא נחתך לפרוסות מרשימות בעת ההגשה. המראה שלו יותר כפרי ו"נשפך", לא עומד יציב ומסודר. אם אתם רוצים להרשים את האורחים שלכם גם במראה יפה ומסודר, אתם יכולים להכין את הקראמבל ברמקינים אישיים (כלי סופלה), או אם אין לכם - קנו קוקוטים חד-פעמיים מנייר כסף (אלה מנייר - אני לא בטוחה שיעמדו בלחות של התפוחים וקרמל הדבש הנפלא שבו הם שוחים).

מאפה תפוחים מעל קרמל דבש / עיבוד שלי למתכון של מרי מ. קרוק
עבור תבנית עגולה בקוטר 24 ס"מ
רכיבים:
4 תפוחים גרני סמית' גדולים, קלופים ומגולענים
1/4 כוס דבש (לגיוון ראו טיפים)
2 כפות סוכר חום
1/4 כוס מיץ תפוזים
1 כפית ג'ינג'ר טחון
2 כפיות קינמון
1/4 כפית אגוז מוסקט טחון
1/4 כפית תבלין ציפורן טחון
3/4 כוס שמן קנולה
3/4 כוס סוכר
1 1/2 כוסות קמח
2 כפיות אבקת אפיה
קורט מלח
1 כפית תמצית וניל
1 ביצה (מס' 1)

הכנה:
1. פורסים את התפוחים לפרוסות דקות.
2. מחממים תנור ל – 180 מעלות.
3. שמים בקערה את פלחי התפוחים, הדבש, הסוכר החום, מיץ התפוזים והתבלינים ומערבבים היטב.
4. בקערה נפרדת מערבבים את כל שאר החומרים עד לקבלת תערובת אחידה.
5. משמנים את תבנית האפיה. אם אתם משתמשים בתבנית קפיצית, עטפו את התחתית שלה מבחוץ בנייר כסף, היות שתערובת התפוחים נוזלית ובמידה והתבנית לא אטומה כמו שצריך, היא עשויה לנזול וללכלך את המטבח ואת התנור.
6. מפזרים את תערובת התפוחים באופן אחיד בתבנית האפיה (כולל הנוזלים). מעליהם שמים את הבצק באופן אחיד - אפשר להיעזר בכף או בידיים לשם פיזור אחיד של הבצק.
7. אופים כ-45 דקות או עד שהחלק העליון מקבל גוון זהוב יפה.
8. מומלץ להגיש עם כדור גלידת וניל בצד. מאחסנים מכוסה בניילון נצמד בטמפ' החדר או במקרר – לבחירתכם.

 אפשר לקרוא את הפוסט גם במדור האוכל של עכבר העיר און-ליין.

כן, חברים, הודעה שאותי אישית ממש מרגשת!
החל מהיום יתחיל להתפרסם טור שבועי שאני כותבת בעכבר העיר און-ליין, במדור האוכל. למעשה כל פוסט שאני אכתוב בבלוג יעלה גם כטור בעכבר העיר, אז שיהיה בהצלחה ומקווה שתאהבו.
אתם מוזמנים לקרוא את הטור הראשון.

בכל שפת תכנות חדשה שלומדים, המשפט הראשון שבעזרתו לומדים להדפיס טקסט למסך הוא "Hello World". בגלל הזיקה החזקה שלי לעולם הזה, משעשע אותי להשאיר אותו ככותרת לפוסט ראשון בבלוג שלי (גם בגרסא האנגלית השארתי אותו ללא שינוי).

אז זהו אחיו התאום של בלוג האוכל בן ה – 7 חודשים שלי, שכתוב באנגלית. כשהתחלתי לכתוב את הבלוג המקורי, חשבתי שאין מספיק מודעות בארץ לנושא בלוגי אוכל – אין הרבה אנשים שכותבים בלוג אוכל, ובטח אין הרבה שקוראים את אלה שכן קיימים. כמה שאני טעיתי! רק לאחר שהתחלתי לכתוב את הבלוג המקורי, גיליתי כל כך הרבה בלוגי אוכל ישראליים שהתמכרתי אליהם והפכתי לקוראת קבועה. קיבלתי גם מספר בקשות לא מבוטל מקוראים של הבלוג שלי לכתוב את הפוסטים גם בעברית. חשבתי רבות וארוכות על איך בדיוק יהיה מושלם לעשות את זה, ובסופו של דבר הפורמט של שני בלוגים נפרדים אבל זהים במראה שלהם יהיה הפתרון המועדף עלי. בלי שינוי כיווני כתיבה, בלי שינוי שפות בתוך בלוג אחד – עיצוב ומראה כמה שיותר נקיים זה מה שאני תמיד מחפשת באתרים שאני מבקרת בהם, וכמובן שכך רציתי שיראה גם האתר שלי – פשוט ונקי.
אז מעכשיו הפוסטים יפורסמו במקביל בשני הבלוגים – כאן בעברית ושם באנגלית, מעבר לשפה – ללא שום הבדל (בלי נדר, כן?  )

אה! ושכחתי להציג את עצמי – אני מירי רביבו. נעים מאוד! רוצים לקרוא עוד קצת עלי? אפשר – כאן.

אז נרים כוס סנגרייה לחיי הבלוג החדש והצבר שלי! 

סנגריה / עיבוד למתכון של מסעדת תהל

רכיבים:
2 כוסות פרי חתוך לקוביות קטנות (תפוחים, אגסים, תפוזים )
1 בקבוק (750 מ”ל) יין אדום יבש
200 מ”ל מיץ תפוזים סחוט טרי
1/4 כוס סוכר מומסים ב – 60 מ”ל מים
100 מ”ל ליקר תפוזים
2 מקלות קינמון
קורט ציפורן טחון

הכנה:
1. מניחים את הפירות החתוכים בקערה עמוקה או בקנקן ויוצקים פנימה את היין, המיץ, הסוכר והליקרים.
2. מוסיפים את התבלינים, מערבבים ומניחים במקרר לכמה שעות לספיגת הטעמים.
3. מגישים קר בכוסות יין אדום ומוסיפים כמה קוביות פרי חתוך לכל כוס.