פוסטים עבור חודש אפריל, 2009

יש חברים שמספיק שלא תדבר איתם כמה ימים, וכבר יעשו לך את שיחת "היחסים שלנו – לאן", כי אתה כבר לא שומר על קשר כמו פעם. כל כך הרבה זמן מבוזבז על דיונים בסיבה לזה שלא התקשרת בזמן האחרון.
בתור אחת שלא כל כך טובה בלשמור על קשר, אני מאוד מעריכה דווקא את החברים שאתה יכול לא לדבר איתם חודש או יותר, ולהמשיך בדיוק מאיפה שהפסקתם בפעם האחרונה. טבעי, נעים, בלי בירורים או בזבוזי זמן מיותרים.

הדס היא חברה שלי מהסוג השני. אחרי שלא נפגשנו מספר חודשים, יצא במקרה ששתינו היינו בניו יורק באותו זמן, ובילינו שם יום כיף יחד. הדס היא הראשונה מבין חברותי שאהבה את המטבח, בישלה ואפתה מאז שאני מכירה אותה. כשחבר שלה בזמנו (וכיום בעלה, ירון) קנה לה Kitchenaid, הייתי המומה מהמחיר שאנשים מוכנים לשלם עבור מיקסר

המפגש שלנו בניו יורק הזכיר לי את הקינוח הזה, שטעמתי לראשונה אצלה לפני כמה שנים. על אף הזמן שעבר מאז,  טעמו ומרקמו הקרמי והעשיר זכורים לי היטב. הוא היה ב – To do list שלי המון זמן, ולשמחתי הגעתי אליו סוף סוף, כשחיפשתי להכין קינוח מיוחד, לא עוד עוגה או טארט או עוגיות. הכנתו פשוטה עד מאוד, הוא מכיל 4 מרכיבים בלבד (אבל זהירות, בואו נגיד ש"דיאטטי" זו אחת המלים הפחות מתאימות לתאר אותו), ולאחר חיתוכו לקוביות אישיות וסידורן בתוך עטרות נייר – מקבלים קינוח חגיגי וטעים.

בתבנית, לפני הקירור

כמה הערות וטיפים לגבי הפאדג':

* שוקולד לבן נוטה להישרף בקלות רבה, לכן אני ממליצה להמיס את אותו מעל ביין מארי (סיר מעל סיר ששמים על האש, כאשר בסיר התחתון יש שכבה דקה של מים ובסיר העליון שמים את השוקולד להמסה) ולא במיקרו.

* במקור כתוב במתכון לעשות שימוש בשקדים מולבנים שלמים. אני החלפתי באגוזי פקאן כי זה מה שהיה לי במזווה באותו רגע, תרגישו חופשי להחליף בסוגי אגוזים אחרים בלי חשש – אגוזי מקדמיה יילכו כאן נהדר, אגוזי מלך גם יתאימו לעניין, ופקאנים מסוכרים בכלל יעלו את הקינוח הזה לרמה אחת מעל.

* השתדלו להכניס כמה שפחות אויר לתערובת בעודכם מערבבים אותה. אני שיחקתי איתה לא מעט למען התמונות, וזו הסיבה שנוצרו לי לא מעט בועות אויר על פניה. השיטה של לדפוק את התבנית בשיש, שעובדת נפלא כשרוצים לשחרר בועות אויר מתערובות של עוגות לפני האפיה, לא עובדת כאן היות שהתערובת מאוד דביקה וכולאת את האויר בפנים.

קוביות פאדג' שוקולד לבן, ריבת חלב ואגוזי פקאן / שי לי ליפא אנג'ל
כ- 35 ריבועי פאדג', תלוי בגודלם

רכיבים:
500 גרם שוקולד לבן שבור לקוביות או קצוץ גס
150 גרם (1/2 כוס) ריבת חלב
80 מ"ל (1/3 כוס) חלב
100 גרם (1 כוס) אגוזי פקאן קצוצים גס

הכנה:
1. ממיסים שוקולד לבן מעל ביין מארי (ראה טיפים) עד לקבלת משחה אחידה.
2. מוסיפים ריבת חלב וחלב ומערבבים היטב במטרפה ידנית, מבלי להוריד את הקערה מהאדים. אם נוצרים גושים או גרגרים, ממשיכים לערבב עד לקבלת ממרח חלק ואחיד.
3. מוסיפים את האגוזים, מערבבים ויוצקים לתבנית אלומיניום חד פעמית בגודל 22 על 17 ס"מ, ומעבירים למקרר למשך הלילה.
4. חותכים לריבועים בגודל 3 ס"מ ושומרים במקפיא.

אפשר לקרוא את הפוסט גם כטור במדור האוכל של עכבר העיר און-ליין.

מי מכם שלא צם בכיפור או לא נמנע מאכילת חמץ בפסח בוודאי חווה לא פעם את הצורך הלא מוסבר הזה לאכול מיד עם כניסת הצום או לאכול איזו פיתה טובה תוך כדי קריאת ההגדה. אפילו שאתם חופשיים לגמרי לאכול מה שתחפצו, מתי שתחפצו. מוזר, אה? זה כאילו אותם הילדים הסוררים מתעוררים בנו, שמיד כשמרגישים איסור באויר, יש להם חשק לעשות בדיוק את המעשה האסור. המשפטים האחרונים מתארים אותי בדיוק, עד לפני שהכרתי את אבי. אחרי שהכרנו החלטתי להתחיל לצום בכיפור, כדי לא לענות אותו בזמן הצום או להקשות עליו וכשעברנו לגור יחד, התחלתי גם לאכול רק כשר לפסח בבית. ודווקא כשאתה כן מקפיד, הצורך הזה, המתואר בהתחלה, פשוט נעלם.

אני נמנית על אוהבי המצות, כך שאין לי ממש בעיה לעבור את השבוע הזה, להיפך. אני תמיד מחכה לפסח, גם בגלל מוצרי קמח המצות המאוד אהובים עלי, וגם בגלל עונת האביב, שפשוט כובשת אותי כל שנה מחדש בריחות המשכרים ובאוירה האופטימית הכללית שאני מרגישה ששוררת בכל מקום.

טוב, דיברתי מספיק על עצמי לפוסט אחד, אולי אפילו לשניים. תסלחו לי, הרבה זמן לא יצא לי להתבטא בפניכם, אולי אני קצת חלודה

ללא מעט אנשים לעומתי, כמו למשל לאחיו הקטן של אבי, ליאור, יש בעיה עם מצות, ואם הם שומרים כשרות הם מוצאים את עצמם עם יחסית מעט אופציות קולינריות לחג. בשנים קודמות הייתי מכינה את הגרסא השגרתית של לחמניות לפסח, זו עם קמח המצה שממנו מכינים בצק רבוך (בצק המתקבל ע"י חימום חלק מהרכיבים בו). חביבות, אין ספק, אבל מאז שלפני שנה או שנתיים התחילו רשתות בתי הקפה והמסעדות להגיש את הלחמניות הבהירות יותר, החלטתי שאני חייבת להבין את מכינים את זה. ידעתי שקמח תפו"א כלול בעסק. השנה סוף סוף מצאתי מתכון המכיל קמח תפו"א באחד מפורומי המתכונים ברשת. נכתב שם שהמתכון לא נוסה, אז בלי לצפות להרבה, הכנתי אותן בשישי האחרון. מאז הן הוכנו גם בשבת וגם היום (יום שני), נטעמו ע"י המון אנשים וזכו להתלהבות פה אחד מכל הטועמים.
הן רכות ונעימות, אוריריות מבפנים בזכות הביצים וקמח תפוחי האדמה, מתקתקות (כי זה בעצם מתכון לבייגלס) ועושות מאוד מאוד נעים בפה, עם כל דבר שתבחרו ללוות אותן.

אז נכון שחג הפסח הנוכחי כבר כמעט מאחורינו, אבל היי, אף פעם לא מאוחר מדי לחלוק מתכון טוב, נכון?

בייגלס-לחמניות רכות לפסח / עיבוד למתכון מהאתר מתכונים.נט
עבור כ- 32 בייגלס קטנים

רכיבים:
2 כוסות מים
3/4 כוס שמן
2 כוסות קמח מצה
1 כוס קמח תפו"א
1/4 כוס סוכר
6 ביצים
2 כפות שומשום, או יותר, לפי הטעם

הכנה:
1. מחממים תנור ל- 180 מעלות.
2. מביאים לרתיחה בסיר את המים והשמן.
3. מסירים מהאש ומוסיפים את החומרים היבשים.
4. מוסיפים את הביצים אחת אחת ומערבבים היטב.
5. מוסיפים את השומשום ומערבבים לפיזור אחיד.
6. מרפדים תבנית בנייר אפיה. בעזרת כף או ביד, לוקחים גוש בצק, מכדררים אותו קלות ביד, משטחים אותו קלות באמצעות גב כף היד ודוחפים אצבע במרכזו על מנת ליצור חור. כאשר האצבע בפנים, עשו בעזרתה תנועות עגולות הנה והנה, לשם יצירת חור עגול וסימטרי. 
7. אופים כחצי שעה, או עד להזהבת הבייגלס.

לפני שבוע, בערך (או בדיוק) בשעה הזו, נחת המטוס שהחזיר אותי ארצה.
לפני הטיול חשבתי שרוב הסיכויים הם שטיול של חודשיים לא יספיק לי, ואני אחזור עם טעם של עוד. טעם של עוד בהחלט יש לי, אבל גם צברתי איתי המון געגועים בטיול הזה, שהיה אחת החוויות הכי יפות ומהנות שחוויתי אי פעם. געגועים לבית שלנו, לחברים, למשפחה והרבה געגועים גם לאפיה ולבישול.

לשמחתי היו לי כמה הזדמנויות לבשל ולאפות במהלך הטיול, כי ישנו בהוסטלים שהיה בהם מטבח ולפעמים גם תנור לא רע בכלל.
בטיול גם התנסיתי לראשונה (וגם לשניה, שלישית ורביעית) באפיה בתנור גז. כן, כן, כזה שבמקום ללחוץ או לסובב מתג כדי להפעיל אותו, מדליקים אש בתחתיתו. ככה זה בארגנטינה, צ'ילה וגם אצל חברים שלי במנהטן (סיימתי את הטיול ב- 10 ימים בניו יורק, אצל סיון, אחת משתי החברות הכי טובות שלי בעולם כולו!).

לפני שנסענו הייתי בטוחה שאעדכן מדי פעם בבלוג על חוויות קולינריות שעוברות עלינו שם, אבל מלאי התמונות היה כ"כ מוגבל (אבי לקח איתו "רק" 8 כרטיסי זכרון של 8 ג'יגה האחד, וסיים אחד בשבוע…), כך שלא הורשיתי "לבזבז" צילומים על אוכל. אבל אל חשש! מנות שאהבתי במיוחד נרשמו בפנקס שהיה צמוד אלי בשביל המטרה הזו בדיוק (טוב נו, וגם בשביל להנציח את זה שאבי כיסח לי את הצורה ב"יניב" רוב הטיול…). אז בהמשך אני אספר לכם על נסיונות מוצלחים יותר ופחות שאני אעשה בשחזור המנות הללו.

לסיכום היתרונות המרכזיים של ארגנטינה מהבחינה הקולינארית: בשר בקר שכמותו מעולם לא טעמתי, מאפים נהדרים ועשויים מצוין גם במקומות שהכי פחות היית מצפה לזה, ריבת חלב – על כל השימושים שהם מעניקים לה, ויין, אלהים, היין! מדהים באיכותו וזול כמו 200 גרם גבינת עזים בארץ, במקרה היקר. למרות שאת צ'ילה אהבנו פחות מארגנטינה (הרבה מאוד פוטנציאל, אבל ללא מימוש כלל ורוב הערים מאוד מוזנחות), את זן ה – Carmenere הצ'יליאני אהבנו יותר מאשר את המלבק הארגנטינאי המסורתי, אבל גם כבודו בהחלט מונח במקומו.
אם אני אזכר בעוד דברים שלא עולים לי באחר הצהריים של שישי עצל זה, אני בהחלט ארגיש חופשי להוסיף כאן

חג שמח אנשים יקרים, כמה טוב לחזור!