פוסטים עבור חודש נובמבר, 2008

הרבה מהמאכלים ומהמשקאות הכי אהובים עלי הם טעמים שרכשתי עם הזמן. ניקח למשל יין, שכיום שתייתו היא ריטואל שאני כל כך נהנית ממנו, גרם לי ללא מעט עיוותי פרצוף בגילאים צעירים יותר. וכך גם טירמיסו. הבישקוטים הטבולים בקפה, (משקה שגם ממנו סלדתי בעבר) הטעם האלכוהולי המורגש מדי לפעמים, קינוחים על בסיס קרם שגם אותם לא ממש אהבתי בעבר - לא הבנתי על מה כל המהומה.

חלמונים לאחר הקצפה ידנית

כיום זה אחד הקינוחים האהובים עלי. אני חושבת שזה התחיל בטיול שלנו לטוסקנה לפני שנתיים, כשאכלנו קינוח על בסיס זביונה שהיה לא פחות ממופלא. זביונה הוא קינוח איטלקי קלאסי, מרקמו קרמי וסמיך והוא מורכב מחלמוני ביצים (מחוממים לטמפ' שמשמידה את רוב החיידקים, אל חשש), סוכר ומרכיב אלכוהולי כלשהו, בד"כ יין מרסלה. זביונה הוא גם הקרם המרכיב את הטירמיסו, במתכונים הקלאסיים.

הסוכר נכנס פנימה

החלמונים עם יין המרסלה והסוכר, לפני החימום

חלמונים, סוכר ומרסלה מתחממים להם בבאן מרי

הזביונה מוכן

בארץ יש הרבה גרסאות לייט לטירמיסו, והכוונה היא לא מבחינת הקלוריות – לפעמים מכינים אותו בלי ביצים, לפעמים מחליפים את המסקרפונה בגבינה לבנה, ועוד אלמנטים שמרחיקים אותו מהטעם הקלאסי והנפלא, או אולי מתאימים אותו יותר לחיך הישראלי, אם תרצו. למרות שבד"כ אני בעד עיבודים, במקרה הזה, בשבילי רק את הגרסא הקלאסית, בבקשה.

הקרם הסופי. צבע הקערה (כצבע הקרם) מהווה אינדיקציה טובה לצבע הקרם הסופי, ואת המרקם הסמיך ניתן לראות על פני המרית

לראשונה הכנתי טירמיסו לארוחת ערב אליה הזמנו את אמא שלי, שזוכרת שאכלה את הטירמיסו של חייה בפוזיטאנו המופלאה שבדרום איטליה. כיוונתי גבוה, אני יודעת.. אז גם גיליתי כמה קל למעשה להכין את הקינוח הזה, על אף מה שחשבתי לפני כן. התוצאה הייתה נפלאה, טירמיסו איטלקי קלאסי, שילובי טעמים שהולכים כל כך טוב ביחד – קפה, יין מרסלה, קקאו.. מה עוד צריך הבן אדם כדי ליהנות בסיומה של ארוחה טובה? אמנם ההוא מפוזיטאנו נשאר מספר אחד שלה, אבל שלי נכנס למקום השני, המכובד אף הוא

פירוש השם של הקינוח הזה הוא "משוך אותי למעלה", כדרך לתאר את ההשפעה שיש לקינוח עליך, ה- boost שנותנים לך האלכוהול והקפה שבו. בעבודה של אבי משחקים את המשחק "20 שאלות" מדי יום חמישי בערב, והוא תמיד מתגאה בזה שבזכותי הוא יודע את התשובות לכל השאלות בנושא אוכל, אך אבוי! באחד השבועות האחרונים הייתה שאלה על מה הפירוש של טירמיסו ומסתבר שדווקא את זה שכחתי ללמד אותו! אבל אתם, ב – "20 שאלות" שלכם, כבר תדעו

ביס?

כמה הערות וטיפים לגבי הטירמיסו:

* המרכיב האלכוהולי המופיע במתכון הוא יין מרסלה. בפעם הראשונה שהכנתי את המתכון לא היה לי, והשתמשתי בברנדי במקום, יצא מצוין. אפשר להחליף גם בפורט. בפעם השניה כבר קניתי יין מרסלה ואז באמת הטעם היה ממש זהה למקור, אבל אבי, למשל, אהב יותר את הגרסא עם הברנדי בטעימה הראשונית.

* שימו לב כשאתם טובלים את הבישקוטים, הטבילה צריכה להיות קצרה מאוד, כי הם סופגים את הנוזלים במהירות רבה, ואנחנו לא רוצים שהם יהפכו להיות mooshy-ים מדי.

* קפה חזק – הקפה שאנחנו מכינים כדי לטבול בו את הבישקוטים צריך להיות חזק, כדי שהטבילה הקצרה של הבישקוטים בו בכל זאת תספיג אותם במספיק טעם. עם זאת, עשו זאת לפי טעמכם האישי. הרבה פעמים במסעדות טעם הקפה מודגש מדי, ולעתים אף משתלט ופוגם בטעמה הכללי של המנה.

* פזרו את אבקת הקקאו מעל הטירמיסו רק רגע לפני ההגשה, אחרת היא נספגת בתוך קרם הזביונה ונראית הרבה פחות מפתה. אפילו הייתי אומרת שתפזרו אותה בנפרד על כל חתיכה שאתם חותכים ולא על כל העוגה עצמה.

* קינוחים אישיים תמיד מרשימים יותר – אפשר בהחלט להכין את הטירמיסו גם בכוסות (רצוי שקופות, כך שמראה השכבות היפה גם יהיה נראה לעין). במקרה הזה תאלצו לשבור את הבישקוטים לפני הכנסתם לכוסות, כמובן.

* תנועת קיפול – לאחר הקצפת השמנת תידרשו לקפל אותה לתוך הזביונה. הכוונה בתנועת קיפול היא תנועה עדינה, שלא תוציא את האויר שהתאמצנו (או יותר נכון המיקסר התאמץ) להכניס לתוך השמנת. איך מקפלים? לוקחים מרית, דוחפים אותה עד לתחתית הקערה, מדמיינים את הספרה 8 כך שהיא משתרעת על פני כמה שיותר משטח הקערה ומתחילים להזיז את המרית בצורת ה – 8 הזו. לאחר שתיים שלוש דקות של הערבוב העדין הזה, תתקבל תערובת אחידה. שימו לב שאתם לא מפסיקים לקפל לפני שהתערובת אחידה, ומוודאים כל העת שהמרית תמיד נוגעת גם בתחתית, כדי שלא יקרה מצב בו על פני השטח לכאורה יש תערובת אחידה, אבל למעשה חלק מהזביונה נשאר למטה, לא מעורבב.

* כדי לתת לטירמיסו שלכם פינישינג טאצ' מושלם, השתמשו בקקאו הולנדי (יש להשיג בחנויות המתמחות לאפיה). כפי שגילינו בפעם האחרונה שהכנתי את הטירמיסו הזה, אין לו את המרירות האופיינית לקקאו הפשוט, שקונים בסופר, וטעמו עדין ונפלא.

טירמיסו / אנה מריה וולפי
עבור תבנית בגודל 20X25 (בתמונות) או 20X30 עבור טירמיסו מעט נמוך יותר

רכיבים:
4 חלמונים מביצים מס' 1
1/2 כוס סוכר
1/2 כוס יין מרסלה (אם אין, ראה טיפים)
450 גרם גבינת מסקרפונה
1 חבילה (250 מ"ל) שמנת מתוקה
25-30 בישקוטים (בהתאם לגודל התבנית שבחרתם מהגדלים המצוינים מעלה, ולגודל הבישקוטים. אני משתמשת באלו של שופרסל)
1 1/2 כוסות קפה חזק (אספרסו במקור, אני השתמשתי פשוט בקפה נמס איכותי, ממנו הכנתי קפה חזק)
2 כפיות סוכר

אבקת קקאו הולנדי, לזרייה (ראה טיפים)

הכנה:
1. מכינים את הקפה החזק, מערבבים את 2 כפיות הסוכר פנימה ומניחים בצד להתקרר.
2. שמים את החלמונים בקערת נירוסטה. מקציפים ידנית, בעזרת מטרפה, את החלמונים עד לקבלת קצף שצבעו בהיר מזה של צבע החלמונים המקורי ותפוח (כ-5 דקות).
3. מוסיפים את הסוכר והיין פנימה, מערבבים קלות עד לקבלת תערובת אחידה.
4. שמים בסיר שכבה דקה של מים ומחממים עד רתיחה. מניחים את קערת הנירוסטה מעל הסיר (וכך יוצרים באן מארי, ראה תמונה למעלה). טורפים את התערובת כאשר היא מתחילה להסמיך, ממשיכים לטרוף ומורידים מהאש רק כאשר בתערובת מתחילות להיווצר בועיות קטנות המעידות על רתיחה. מניחים בצד להצטנן.
5. מקציפים במיקסר את השמנת המתוקה עד לקבלת קצף רך. איך יודעים שהוא רך? מעבירים אצבע בתוך הקצף, היא יוצאת עם גבעת קצף עליה, אם כאשר מטים את האצבע, קצה הגבעה נשמט הצידה, הגענו לקצף רך.
6. בקערה נפרדת מערבבים היטב את המסקרפונה עד שהיא מתרככת.
7. שופכים את הזביונה (תערובת החלמונים, סוכר ומרסלה) לתוך הגבינה וטורפים עד לקבלת תערובת אחידה.
8. מוסיפים את השמנת המוקצפץ לתוך הקערה עם הזביונה והמסקרפונה ומקפלים פנימה את השמנת (ראה טיפים).
9. מרכיבים את הטירמיסו: טובלים בישקוטים משני צידיהם טבילה קצרצרה בתוך הקפה (פנימה ומיד החוצה מבלי לחכות בין לבין), מסדרים אותם כשכבה תחתונה בתבנית. לאחר שסיימנו לסגור את השכבה, מורחים מעליהם מחצית מהקרם בצורה נאה ומסודרת. מסדרים מעל שכבה נוספת של בישקוטים טבולים בקפה באותו האופן, ומורחים מעליה את שארית הקרם.
10. מקררים למשך 3 שעות לפחות.
11. זורים אבקת קקאו מעל לפני ההגשה, ומגישים בטווח של עד 48 שעות, לאחר מכן הוא כבר לא במיטבו (הבישקוטים בשלב זה כבר יהיו רכים מדי).

אפשר לקרוא את הפוסט גם כטור בעכבר העיר און-ליין, במדור האוכל.

יש משהו קסום בעיני באוירה של שישי אחרי הצהריים. המולת הרחוב הולכת ונעלמת, מחליפים אותה ענני שקט נעימים ורכים, שהולכים ויורדים על העיר, ניחוחות בישול לקראת ארוחת הערב המשפחתית ממלאים את האויר. אותי אישית כל אלה מרגשים מאוד, ולכן גם אחד מזמני האפייה האהובים עלי זה בדיוק הזמן הזה בשבוע, וכך גם אני חלק מהאוירה הזו, שאני כל כך אוהבת.

יצירת הרצועות

קליעת החלה

לפני התפחה שניה

לפני הכניסה לתנור

בעברי לא הייתי ייצור כל כך ביתי ומשפחתי, ותמיד רק רציתי לצאת מהבית. ואז היה איזשהו רגע בו התחלתי להעריך את עניין הארוחות המשפחתיות ואף להנות מהן, וכיום אני מכורה כבדה. תקופות של חגים שבהן האנשים בעבודה רק בוכים על מר גורלם ועל overdose של משפחתיות - אני הכי אוהבת אותן בעולם!

בפעם הראשונה הכנתי את החלה הזו לפני כמה שנים, לפני שעמדנו ללכת לארוחת ערב עם המשפחה של אבי. כולם, כולל אני, כל כך אהבו אותה, שלא הייתה ארוחה אחת מאז אליה לא הבאתי אותה. במהלך שיטוטי במליוני אתרי האוכל באינטרנט, מצאתי מאז עוד לא מעט מתכוני חלות שנראים מבטיחים, אבל מכירים את זה שאתם יודעים שיש לכם קלף מנצח ביד ולא תחליפו אותו בעד שום הון? כך זה הסיפור שלי עם החלה הזו. מאז שטעמתי אותה, לא העזתי להכין אחרת.

כמה הערות וטיפים לגבי החלה:

* אפשר להכין מהמתכון הזה גם לחמניות, במגוון צורות – עגולות, צמות (כמו החלה המקורית), צורת 8, לחמנית קשר וכל צורה העולה על דעתכם.

* תוספות - אבי חולה על חלה עם צימוקים, תמיד כשאני מכינה אותה הוא מבקש שהיא תהיה עם צימוקים. בכמה פעמים האחרונות לא היו לנו צימוקים, אז חתכתי כמה חתיכות מהבצק המקורי, והכנתי לו מהם לחמניות עם חמוציות מיובשות. טעים טעים! את התוספות הללו אני מוסיפה לבצק אחרי שהוא סיים לתפוח תפיחה ראשונה והוצאתי ממנו את האויר. חותכים חתיכה בגודל הרצוי, מערבבים פנימה חופן של צימוקים או אגוזים או חמוציות או כל דבר אחר שבא לך ובא במנות קטנות וקראנצ'יות, לשים את התוספת פנימה עד שהיא נטמעת באופן אחיד בבצק, ואז מעצבים את הצורה הרצויה של הלחמניה.

לחמניית החמוציות בצד ימין

* ציפוי – במתכון המקורי מברישים את החלה בביצה בטרם הכנסתה לתנור. הציפוי הזה גורם לצבע זהוב עמוק ולמעטפת קראנצ'ית לחלה, שהיא ממש כיפית וטעימה בעיני, אבל לפעמים בא לי לגוון, ולהכין חלה שהקרום שלה הוא דווקא יותר רך ופחות כהה – ואז אני מברישה אותה במים במקום בביצה לפני הכניסה לתנור.

* שמרים – הרבה אנשים שאני מכירה (אישית או וירטואלית, מפורומי האוכל השונים) מפחדים מעבודה עם שמרים. זה אולי היה פחד הגיוני לפני כמה שנים טובות, כשבאמת היה סיכוי שהשמרים לא יתפיחו את המוצר אם לא יטופלו נכון. גם היום כמובן יש כמה תהליכים שעשויים להזיק לשמרים שלנו – כמו למשל אם הם יבואו במגע עם מלח או שומן. אבל כל עוד הולכים צמוד לפי המתכון, ומשתמשים בשמרים שתוקפם עוד לא פג והם לא היו באריזה לא אטומה תקופה ממושכת - באמת שאין מה לחשוש. את השמרים של ימינו גם אין צורך "להתניע" בתוך עיסה של מים וסוכר, משתמשים ישר מהשקית וזה בסדר גמור.

* שמרים 2 - אני משתמשת לרוב בשמרים יבשים (נקראים גם שמרים אינסטנט), פשוט כי הם מחזיקים מעמד הרבה יותר זמן. אם בשקית בה השתמשתי עבור מתכון מסוים נשארו שמרים, אני סוגרת אותה היטב עם אטב ומכניסה למקרר. עוד לא קרה שבשיטה הזו הם נכשלו בלהתפיח מוצר כלשהו.

* המרת שמרים יבשים לטריים והפוך – אם יש לכם רק שמרים יבשים בבית, אך במתכון מצוינת כמות של שמרים טריים, פשוט השתמשו בשמרים יבשים בשליש מהכמות המצוינת במתכון. המרה הפוכה עושים בדיוק אותו דבר בכיוון השני – משתמשים בפי 2.5-3 שמרים טריים מאשר הכמות המצוינת עבור שמרים יבשים.

חלה מתוקה לשבת / קרין גורן
עבור 2 חלות

רכיבים:
1 קילו קמח לבן רגיל
1 שקית (50 גרם) שמרים טריים (או 17 גרם שמרים יבשים)
3/4 כוס סוכר (אפשר חצי כוס אם רוצים מתיקות פחות מורגשת)
2 ביצים
1 ו- 3/4 עד 2 כוסות מים
1/2 כוס שמן
1 כף מלח

ביצה טרופה, לזיגוג (אופציונאלי, ראה טיפים)
שומשום, לקישוט

 
הכנה:
1. שמים קמח בקערת לישה ומערבבים לתוכו את השמרים.
2. מוסיפים את שאר החומרים ולשים 10-12 דקות במהירות בינונית עד לבצק חלק, מבריק שנדבק מעט לתחתית הקערה, אך איננו דביק.
3. משמנים את פני הבצק במעט שמן (אני עושה זאת עם מגבת נייר ספוגה במעט שמן), מכסים ומניחים לתפיחה עד שהבצק מכפיל את נפחו.
4. מחלקים את הבצק ל-2 חלקים, כל חלק מגלגלים ל-3 רצועות וקולעים לצמה. לחלה חגיגית במיוחד קולעים מ-5 רצועות באופן הבא: ממספרים את הרצועות 1-2-3-4-5, צובטים יחד בקצה העליון ואז: מעבירים את 1 מעל 3, וממספרים את הרצועות מחדש לפי הסדר החדש,  מעבירים את 2 מעל 3 ושוב ממספרים את הרצועות, מעבירים את 5 מעל 2 ושוב ממספרים את הרצועות וחו"ח.
5. מעבירים את החלה המעוצבת לתבנית מרופדת בנייר אפייה ומתפיחים עד להכפלת הנפח שלה.
6. מברישים בביצה טרופה או במים (ראה טיפים), מפזרים שומשום לקישוט ואופים בחום של 180 מעלות למשך כ-35 דקות עד להזהבה (גם בתחתית). דרך טובה לבדוק אם לחם שהכנו מוכן לצאת מהתנור היא לנקוש עליו (כפי שדופקים על דלת, למשל), אם הוא משמיע צליל חלול – ניתן להוציא מהתנור.
7. מצננים ומגישים.

 
אפשר לקרוא את הפוסט גם כטור בעכבר העיר און-ליין, במדור האוכל.

פשטידות ואני לא חברות טובות. אני מתעלמת מקיומן והן מתעלמות מקיומי, וזה בסיס יחסים נהדר בשבילי, במקרה הזה. כי, אתם מבינים, אדם שאוהב בצקים ברמה שאני אוהבת אותם, פשוט לא יכול להנות מפשטידה, כשהוא יודע כמה היא תהיה הרבה יותר טובה בתור מלית לקיש. קיש עם בסיס איתן אך עם זאת מתפורר בפה, של בצק פריך נפלא.

למסיבת הרווקות של שרון, גיסתי החל מהיום בערב, נתבקשתי להביא פשטידה. באופן בלתי רצוני ובלתי מודע לחלוטין התחלתי לחפש מתכון טוב לקיש. ומה לעשות שאפקט הראשוניות והאחרוניות (תופעה לפיה אדם זוכר הכי טוב את ההתחלה ואת הסוף של תקריות בחייו) עובד כל כך טוב, ובחרתי בקיש הזה, שהכנתי רק שבוע אחד לפני כן, לארוחה אליה הזמנו את הדס וירון, חברים מאוד טובים שלנו.

המתכון לקיש המצוין הזה לקוח מתוך "ששת מאפים", ספר נפלא בהוצאת על השולחן, שכתבו קרין ורונן גורן. הקיש תפס את עיני מיידית בזכות הצילום היפהפה שלו בספר, והעובדה שבדרך כה פשוטה אפשר לקשט אותו ולגרום לו להיראות מתוחכם ומפואר, כשדרך ההכנה שלו היא, למעשה, ממש פשוטה. המתכון גם מדויק ומניב תוצאה נפלאה, בדיוק כמו כל שאר המתכונים שניסיתי מתוך הספר.

כמה הערות וטיפים לגבי הקיש:

* עגבניות מיובשות – אתם יכולים להשתמש באלה של חברת "אוליביה", המושרות בשמן זית, ואתם יכולים גם לעבוד עם עגבניות מיובשות ללא כל משרה – כמו אלה של חברת "תקוע", למשל. אני ניסיתי את שני הסוגים ושניהם מצוינים. מה שכן – אם אתם משתמשים בעגבניות ללא משרה, כדאי להשרות אותן במעט שמן זית לפני ההכנה, ולאחר מכן לסנן ולהשתמש. אני לא עשיתי זאת, ואלה שלא היו טבולות בתוך המלית אלא הציצו מעט החוצה נחרכו קלות.

* טיפים להצלחה בהכנת בצק פריך, ניתן למצוא בטיפים של הפוסט הזה.

קיש עגבניות וגבינת עזים / "ששת מאפים"

חומרים לתבנית פאי בקוטר 26 ס"מ:
לבסיס:
2 כוסות (280 גרם) קמח
1 כפית שטוחה מלח
150 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
1 ביצה
1-2 כפות מים קרים, לפי הצורך

למלית:
1 מיכל (250 מ"ל) שמנת מתוקה
3 ביצים
1 כף קמח
מלח ופלפל שחור
1/2 כוס עגבניות מיובשות, קצוצות
200 גרם גבינת עיזים רכה (כמו פרומעז) פרוסה לטבעות
צרור עגבניות שרי (כולל הגבעול) מוברשות בשמן זית, לקישוט

הכנה:
1. מכינים את הבצק: מעבדים קמח, מלח וחמאה בפולסים במעבד המזון, עד לקבלת תערובת פירורית. מוסיפים ביצה טרופה ומעבדים רק עד לקבלת כדור בצק. במידה והבצק פירורי, יש להוסיף את המים הקרים.
2. משטחים את כדור הבצק לצורת פיתה, עוטפים בניילון נצמד, ומעבירים למקרר לשעה.
3. מרדדים את הבצק על נייר אפיה מקומח קלות לעלה בעובי 1/2 ס"מ. מעבירים לתבנית ומהדקים. דוקרים במזלג ומקפיאים 20 דקות.
4. מחממים תנור ל – 180 מעלות.
5. אופים ישר מהמקפיא אפיה עיוורת 10-15 דקות (רצוי בעזרת קטניות שישמשו כמשקולות, ראה טיפים כאן) עד שהבצק יבש למראה ומתחיל להזהיב.
6. מוציאים מהתנור ומצננים. בינתיים מכינים את המלית:
7. טורפים שמנת מתוקה עם ביצים. מנפים מעל קמח, וטורפים עד לקבלת תערובת אחידה ללא גושים. מתבלים במלח ופלפל.
8. מרכיבים ואופים: מסדרים על הקלתית עגבניות מיובשות וגבינה. יוצקים את המלית מעל ומקשטים בעגבניות שרי.
9. אופים כ – 35 דקות, או עד שהמלית יציבה וזהובה.

 אפשר לקרוא את הפוסט גם כטור בעכבר העיר און-ליין, במדור האוכל.

בכל שנה כשהחורף מתקרב, אבי מכריז בשמחה "עונת המרקים מתחילה, מאמי!", ושנינו ממש שמחים ובטוחים שבמהלך כל החורף הקרוב אנחנו נכין עשרות מרקים, אם לא מאות. כמה חודשים מאוחר יותר המציאות העגומה טופחת על פנינו, ובסוף החורף אנחנו מוצאים את עצמנו תוהים איך זה שלא הכנו יותר מרקים.

השיא היה לפני שנה, בתחילת החורף שעבר מיכאל, חבר מהעבודה שהיה בעברו טבח בכמה מהמסעדות היותר טובות בתל אביב, השאיל לי את ה – Soup Bible. וכשמו כן הוא - מכיל יותר ממאתיים מתכוני מרקים, אחד נראה יותר טוב מקודמו. תאמינו לי כשאני אגיד שלא ניסינו אפילו מתכון אחד ממנו?! אבל השנה זה יהיה שונה! (זו ההכרזה שלנו בכל שנה )

לפני כמה שבועות חידשתי קשר שנותק לפני כמה שנים, עם רוני, חברה מאוד מאוד טובה שלי. אני הייתי הסיבה לניתוק. כן, אני גרועה בלשמור על קשרים.. בינתיים הרבה מים עברו בנהר חייה של כל אחת מאיתנו, המון שינויים, והיא הזמינה אותי לבית שלה ושל בעלה, לעשות קצת catching up. כמובן שאף מפגש חברתי אינו שלם בלי איזה משהו טעים לנשנש. המשהו הטעים שלנו הפעם היה מרק ירקות וגריסים פשוט נפלא שרוני הכינה. כמובן שביקשתי את המתכון וזה המרק שפתח את החורף של אבי ושלי השנה. ואיזה ספתח נפלא הוא היה!

מרק קל מאוד להכנה, מאוד עשיר בירקות ובטעם, והגריסים הופכים אותו לסמיך וכל כך מנחם בערב קריר. אז קדימה, לכו להכין ושיהיה לכולנו חורף נעים!

כמה הערות וטיפים לגבי המרק:

* רוני אומרת שאפשר להוסיף עוד ירקות, ככל העולה על רוחכם ועל טעמכם – למשל דלעת, קישואים, לפת, סלק וכד'. הקפידו לחתוך את כל הירקות לחתיכות גדולות יחסית, על מנת שלא יתפרקו במהלך הבישול, אלא ישמרו על צורתם ועל מרקמם.

* מרק עוף – אפשר להכין מראש, תוך שימוש בעוף אמיתי, אם רוצים. אבל בואו נודה באמת, לא תמיד יש לנו כח להכין שני מרקים בשביל מרק אחד, נכון? אין שום פסול בשימוש באבקת מרק מדי פעם. ואם המונוסודיום גלוטומט הוא זה שמפריע לכם, קיימות כיום אבקות מרק מרכיבים טבעיים בלבד. אני משתמשת בכזו והיא מצוינת.

* כמו שאני רואה את זה, הוספת אלכוהול מתאים בכמות הנכונה, עשויה לשדרג כמעט כל מנה. אם אתם איתי בעניין הזה, תרגישו חופשי להוסיף 4-5 כפות יין לבן למרק, בין שלבים 5 ו – 6 בהוראות ההכנה.

מרק ירקות וגריסים / רוני שמיץ
עבור 4-6 מנות

רכיבים:
1 בצל גדול
1 קופסת רסק עגבניות קטנה (100 גרם)
1 כפית סוכר
2 תפוחי אדמה בגודל בינוני, חתוכים לקוביות גדולות
3 גזרים גדולים, חתוכים לרצועות לאורך (שמתי קצת יותר כי אנחנו מתים על גזר)
1 שורש פטרוזיליה, קלוף וחתוך לרבעים
1 שורש סלרי, קלוף וחתוך לרבעים
2 גבעולי סלרי, כולל העלים
1/2 צרור פטרוזיליה, קצוצה
1/2 צרור שמיר, קצוץ
2-3 שיני שום, קצוצות
1/2 כוס גריסים
מרק עוף, עד לכיסוי כל הירקות (אצלי נדרשו כ-2 ליטר מרק עוף)
מלח
פלפל

הכנה:
1. מטגנים בצל עד שמתחיל להזהיב.
2. מוסיפים פנימה את רסק העגבניות, מערבבים ונותנים לו כמה דקות טובות, אבל זהירות, שלא יישרף!
3. מוסיפים את הסוכר ומערבבים.
4. מוסיפים את כל הרכיבים ברשימה עד השום (לא כולל). מערבבים היטב.
5. מוסיפים את השום, מערבבים וממשיכים לטגן עוד מספר דקות.
6. מוסיפים מרק עוף, עד לכיסוי מלא של כל הירקות. מוסיפים גם את הגריסים.
7. מבשלים על אש בינונית עד לריכוך הירקות. לאחר מכן מעבירים לאש נמוכה, ומבשלים למשך חצי שעה נוספת.
8. מוזגים לצלוחיות מרק ומגישים – מומלץ לפזר פטרוזיליה טריה קצוצה, או עירית קצוצה מעל.

אפשר לקרוא את הפוסט גם כטור, בעכבר העיר און-ליין, במדור האוכל.