והפעם נתחיל בשתי אקסיומות:
1. ריבת חלב היא אחד המאכלים הקרובים לשלמות.
2. ריבת חלב משולבת עם בננות – בשביל לנצח את זה צריך באמת להתאמץ מאוד.

עכשיו, משהורדתי את זה מהלב, אפשר להמשיך.
רוב המתכונים המופיעים בבלוג הם כאלה שראיתי לפני כן בתמונות, גרמו לי לרייר קשות והתווספו מיידית לרשימה הארוכה מדי של מטעמים שאני חייבת לנסות. המתכון הזה הוא מהסוג האחר. לפעמים, חברים שיודעים שאני כותבת בלוג אוכל ונתקלים במתכון מוצלח במיוחד, שולחים לי אותו עם המלצה.

את רן הכרתי במהלך הלימודים לתואר הראשון. למדנו יחד בכמה קורסים והיו לנו חברים משותפים, וכך, בין תרגיל לתרגיל בחישוביות, למדנו שאנחנו חולקים גם לא מעט השקפות עולם. אבל, כדרכו של עולם, בסיום הלימודים הקשר התרופף וכיום אנחנו מדברים רק פעם ב.. אחת הפעמים האלה הייתה כדי להמליץ לי על המתכון הזה.
קצת לפני שרן נסע לטיול הארוך שלו בהודו, הוא הכיר את דריה, לימים בת זוגו. מי שחווה תחילתו של קשר משמעותי לפני נסיעה ארוכה יחסית יודע כמה קשה זה לנסוע ולעזוב את האהבה החדשה מאחור, לתת לזמן ולמרחק להפריד. וכך קרה שהגעגועים הכריעו את הכף, ורן קיצר בחודש את טיולו, וחזר לארץ כשבוע לפני יום הולדתה של דריה. ליום הולדתה הוא הכין לה ארוחה מושקעת, המורכבת כולה ממנות בהשראת הודו, ולקינוח הוא הכין לה בנופי פאי. כולל הכנת ריבת החלב בעצמו (שזה אמנם מסתכם בלבשל פחית של חלב מרוכז ממותק בסיר, אבל עדיין אותי זה הרשים)!

אם להיות כנה, לא ממש התלהבתי להכין את המתכון הזה, ודחיתי את הקץ. אבל בסופו של דבר כבר הגיעה שעת ה"לא נעים", אז הפשלתי את שרוולי והכנתי אותו ביום שבת האחרון. קריאות העונג של המשפחה בעת שאכלו את הקינוח גרמו לי מאוד להצטער שלא הכנתי אותו קודם.

שורה תחתונה: קינוח מעולה, אשר לא דורש אפיה, אם כי הבסיס, המורכב מביסקויטים וחמאה מומסת, יצא פירורי משהו. אז אם מכינים את זה כעוגה בתבנית, ההמלצה שלי (ראו במתכון) תהיה כן לאפות אותו כמה דקות. אפשר להכין את זה כקינוחים אישיים מרשימים בכוסות שקופות, כך שמראה השכבות היפה ייראה לעין גם מבחוץ, או כטארטלטים אישיים או כעוגה שלמה בתבנית. זה קינוח קליל שמתאים גם לאחר ארוחה מושחתת במיוחד, ולא יכביד יתר על המידה גם על הבטן הכי מלאה.

אז הפוסט הזה מוקדש לכם ולאהבתכם, רן ודריה, ומי ייתן שחייכם יהיו מלאים ברגעי אושר רבים!

בנופי פאי / עיבוד שלי למתכון הזה
עבור תבנית בקוטר 23-24 ס"מ

רכיבים:
230 גרם ביסקויטים בטעם שוקולד
80 גרם חמאה
400 גרם ריבת חלב
3 בננות בשלות, אך לא שחורות
250 מ"ל שמנת מתוקה להקצפה (32 אחוז שומן ומעלה)
30 גרם שוקולד מריר

הכנה:

1. מרסקים את הביסקויטים במעבד מזון. אם אין מעבד מזון, מכניסים אותם לשקית, סוגרים אותה היטב וחובטים בהם יפה יפה עם מערוך. ממיסים את החמאה במיקרו או בסיר. מערבבים את החמאה המומסת עם הביסקויטים המרוסקים.
אם מכינים את הקינוח בתבנית גדולה – מחממים מראש תנור ל-180 מעלות. מפזרים באופן אחיד את התערובת על תחתיתה של התבנית כשהיא מרופדת בנייר אפיה ומהדקים אותה לתבנית בעזרת כף שמעבירים על פני התערובת. אופים במשך 5-10 דקות. השלב הזה מסייע לנו בקבלת בסיס יציב יותר, שיתפרק פחות בעת חיתוך העוגה והגשתה.
אם מכינים בכוסות אישיות – שמים 2-3 כפיות מהתערובת בכל כוס – תלוי בכמה אתם מעדיפים שהבסיס יהיה דומיננטי. מקררים למשך רבע שעה במקפיא.

2. אם מכינים בתבנית גדולה – זה הזמן למרוח את ריבת החלב על התחתית כך שבסופו של דבר נגיע לשכבה אחידה.
אם מכינים בכוסות אישיות – שמים 2 כפיות ריבת חלב בכל כוס.

3. קולפים את הבננות ופורסים אותן לפרוסות דקות. מסדרים את פרוסות הבננה מעל שכבת ריבת החלב.
4.  מקררים במשך חצי שעה.
5. מקציפים את השמנת המתוקה לקצפת יציבה. מורחים את הקצפת על הקינוח או מזלפים בעזרת שק זילוף וצנטר חלק או משונן.
6. מקררים עד לזמן ההגשה. מגררים מעל הקינוח את השוקולד המריר, פורסים ומגישים. הקינוח נשמר 4 ימים בקירור.

בתור בלוגרית אוכל, אני מוזמנת תכופות לכל מיני אירועים הקשורים באוכל, ישירות או בעקיפין. בחלק גדול מהם אני באמת רוצה להשתתף, אך בעיקר מפאת חוסר התאמה לו"זית (רובם נערכים במהלך היום, ואני אישה עובדת בדרך כלל (כרגע לא, ראו עדכון למטה)) מעולם לא יצא לי באמת להיות באף אירוע מאלה.

אבל הפעם, כשקיבלתי הזמנה לאירוע שווה במיוחד ביוזמת ובהפקת מותג הבשר "אדום אדום", ביקשתי מאבי שייקח חצי יום חופש ויבלה עם איתי-תי, כדי שאני אוכל להתפנות ולהשתתף באירוע הבלוגרים המדובר. ומה היה כל כך שווה, אתם שואלים? קודם כל הוא נערך לכבוד השקת קו מוצרי בשר טלה של המותג, ולכן זה התחיל בסדנת בישול בשר טלה בהנחיית השף אבי שטייניץ, המשיך בארוחת צהריים ולקינוח נערכה סדנת צילום וסטיילינג של מזון בהנחיית דניה ויינר ודיאנה לינדר.

בפועל, לצערי הרב, הצלחתי להגיע רק לחלק האחרון (סדנת הצילום והסטיילינג). כל האירוע נערך בחלל קסום בנווה צדק היפה, ביום חורפי-סטייל-ישראל שזה בעצם יום-תחילת-סתיו-אירופאי, כך שמרגע ההגעה ועד רגע הכניסה חזרה לאוטו, הייתה לי חוויה חו"לית לחלוטין. בחלק גדול מהסדנא עברנו על צילומי מזון יפהפיים ומפתים ממקורות שונים, ודיברנו על המרכיבים שלהם. דיברנו הרבה על תאורה – שעדיף מאוד שהיא תהיה טבעית (אור יום) ולא ישירה על המוצרים – אור אחורי או מהצד יחמיאו ויתאימו לרוב מוצרי המזון. דיברנו על בחירת כלי אוכל וצבעי רקע נכונים, על סידור המנה בצלחת ועל האוירה הכללית שאנחנו רוצים להעביר בצילום שלנו.

דיברנו על כך שכל בלוג אוכל צריך למצוא את הייחודיות שלו וללכת עם זה. שיהיה לו קו מנחה שאפשר יהיה לזהות בכל פוסט ופוסט. זה לא פשוט, במיוחד בימינו עמוסי בלוגי האוכל, ובעוד שבלוגים חדשים נפתחים מדי יום ביומו, אבל זה בהחלט אפשרי.
סיימנו בחלק מעשי שבו דניה ודיאנה העמידו לצילום את אחת המנות שהוכנו בסדנא עם אבי שטייניץ, בנו את התפאורה מסביב, העמידו מצלמה על חצובה והדגימו צילום המנה מזויות שונות.

כשהתחלתי לכתוב את בלוג האוכל (האנגלי) שלי, בשלהי ינואר 2008, בעיקר הפתיעה אותי מידת ההשקעה בצילומים ובסטיילינג. קראתי כתבות "101" שונות על צילום אוכל באדיבות בלוגרי אוכל ותיקים מחו"ל והדהימה אותי כמות האקססוריז שיש ברשותם (צלחות, סכו"ם, קערות, מפיות, אביזרים משלימי אווירה, רקעי צילום). בימינו יש לי ארגז כזה משל עצמי, שהולך ותופח מדי תקופה. וכמובן שבסיום הסדנא, שהייתה קרובה לשמח למתחם סוזן דלל, לא התאפקתי ופינקתי את עצמי בכמה אביזרי סטיילינג משובחים, באדיבות "חפצים". דניה ודיאנה המליצו גם על שוק הפשפשים כמקום נהדר למציאת אביזרים לצילום אוכל במחירים נוחים יותר לכיס מאשר החנות המצוינת מעלה..

בעקבות הסדנא הזו, תיאבוני לאירועים מעין אלו נפתח ללא ספק, ואני מקווה שאוכל להששתף בעוד כאלו בעתיד. זה יקרה בעיקר אם הם ייערכו בשעות הערב
זו הייתה לי גם הפעם הראשונה שבה פגשתי שני בלוגרי אוכל שעד כה הכרתי וירטואלית בלבד, אריאלה פיקסלר אלון וטל סורסקי, והמפגש איתם היה מהנה עד מאוד!

ועכשיו לעדכון בנוגע לאיתי: השתחררנו בשעה טובה מבית החולים באמצע דצמבר. לאחר מחשבות רבות החלטתי לקחת פסק זמן מהעבודה, לעבור איתו את החורף ביחד בבית וללוות באופן צמוד את תהליך ההחלמה שלו. כרגע מצבו הרבה יותר טוב, הסכנה שהייתה חלפה ברובה. צפויים עוד חודשי החלמה ארוכים לפנינו, אבל העתיד נראה יותר טוב עכשיו. תודה מעומק הלב לכל אלה מכם (הרבים מאוד, יש לציין) שהקדישו את הזמן וכתבו לנו מלים מחממות לב ומרגשות עד מאוד, שהביאו אותי לדמעות לא פעם. תודה!

היי יקרים שלי, קפצתי קצרות רק כדי לספר שאיתי שלנו חולה במחלה סבוכה וארוכה לאחרונה, ומסתמן שזה ייקח עוד תקופה עד שנתאושש ממנה. הוא כרגע מאושפז באיכילוב, בקרוב סוגרים חודש שלם במחלקה.
זו הסיבה להיעלמותי הכה קרובה לשובי, לצערי הרב מאוד.

אשוב מהר ככל שאוכל.

בינתיים תחזיקו אצבעות להחלמה מהירה ומלאה ככל שניתן לאיתי, אהוב ליבנו הקטן.

רק טוב, וחג שמח!

כשהשתחררתי מהצבא, בגיל 23 ה"מופלג", זלזלתי מאוד בטיול של אחרי הצבא. סברתי שהוא מנת חלקם של המחפשים את עצמם, ושאני מצאתי, כבר לפני הרבה שנים.
לא זאת בלבד שזה הסתבר לי די מהר כשטות גמורה (המחשבה שמצאתי), מהר מאוד גם מצאתי את עצמי מצטערת קשות על ההחלטה לוותר על הטיול הזה. שהרי מהר מאוד אתה מוצא את עצמך כבול למחויבויות שונות בחיים, שאמנם אתה בחרת בהן בדיעה צלולה ולעתים אף ברצון רב – כמו לימודים, עבודה, ודירה שכורה שאתה אוהב ולא חושב שתמצא לה תחליף, אך עדיין הן (המחויבויות) מהוות גורם המעכב את ההחלטה לעזוב הכל לכמה חודשים ופשוט לטייל.

בגלל זה בסופו של דבר, הצורך לטייל בער בי כל כך חזק, שהחלטתי שאני אתנה את הסכמתי להתחתן עם אבי לכשיציע, בירח דבש שהוא, למעשה, טיול ארוך. בפועל הוא הציע לי מול אנשים רבים מכדי שיהיה לי נעים להציב תנאים במצב הזה. זה, וזה שהתרגשתי מאוד, מנעו בסוף את המחשבה על התנאי או הצבתו בסיטואציה ההיא. אבל הטיול התקיים בסופו של דבר גם ללא הצבת התנאי, כי ככה זה – כשאוהבים, לא צריך להציב תנאים.

לניקוי קליל - מלאו את הסיר מים חמימים מיד אחרי השימוש בקרמל וחכו קצת. העבודה תיעשה מעצמה.

לפני חודש, האח הקטן של אבי, שאימצתי אותו להיות האח גם הקטן שלי, טס לטיול הארוך שלו. כל כך התרגשתי בשבילו, וזה החזיר את אבי ואותי לשנה וחצי קודם לכן, כשאנחנו טסנו. בגלל שאנחנו כל כך נהנינו בטיול שלנו, ההחלטה שלו לחזור אחרי חודש במקום השישה המתוכננים, היכתה אותנו בהלם רגעי. אבל אחרי שהוא שטח בפני את סיבותיו, כבר הבנתי אותו לחלוטין ואישרתי את חזרתו . ביקשתי ממנו לבחור את הקינוח לארוחה המשפחתית הראשונה וברוח פרו, המדינה היחידה שבה הספיק לבקר בטיול, הוא בחר בפלאן קרמל.

So flan it was. אני חייבת להודות שזה אחד הקינוחים שהכי זלזלתי באופן הכנתם, מרוב שנראה לי פשוט, והתבדיתי בהחלט. רשימת הרכיבים היא אמנם מאוד קצרה, ורוב הכנתו היא אכן די פשוטה, אבל ההקפדה על הפרטים בתהליך ההכנה, כמו גם זמן האפיה שלו, שרצוי שיהיה מדויק על מנת שהפלאן לא יהיה רך מדי אך גם לא צמיגי, חשובה מאוד. דבר נוסף שלמדתי הוא שמקורו של הפלאן (או קרם קרמל, בשמו השני), הוא דווקא בצרפת, ולא בדרום אמריקה, כפי שהייתי סבורה קודם לכן.
עברתי כמה שעות של סטרס בגלל הקינוח הזה, כי אני מאוד משתדלת לא להוציא לאור קינוחים שלא הכנתי קודם לכן לפחות פעמיים. אז כמובן שדבר ראשון התנצלתי, למקרה שזה לא יצא מדויק. אבל כפית ראשונה שהוטבעה בקרם העדין והרך, מצופה הקרמל הנוזלי (שהוא תמיד פלא בעיני כשאני אוכלת פלאן, שהרי קרמל נוטה בדרך כלל לצד הקשה) וניגוד הטעמים בין הקרמל עז הטעם לבין העדינות של הקרם שהוא עוטף, כבר שכנעה אותי בזה שמדובר בסיפור הצלחה. זה, ותגובות הטועמים מסביב אמנם אין פה שום חידוש מרעיש, אבל זה בהחלט מתכון מדויק לפלאן (קרם קרמל) מצוין.

פלאן קרמל / ניל פרי, מתוך הספר The Food I Love
אני הכנתי את הפלאן ב-12 תבניות מאפינס (כל אחת בנפח חצי כוס), ונשאר לי עודף בלילה. המתכון במקור הוא עבור 6 רמקינים (כלי חרסינה אישיים) בנפח כוס (250 מ"ל) כל אחד

רכיבים:
לקרם:
1 ליטר (4 כוסות) חלב
110 גרם (חצי כוס) סוכר
1 מקל וניל
6 חלמוני ביצים
6 ביצים

לקרמל:
220 גרם (1 כוס) סוכר
120 מ"ל (1/2 כוס) מים

הכנה:
1. שמים בסיר את החלב והסוכר. חותכים את מקל הוניל לאורכו בעזרת סכין חדה ולא משוננת. מגרדים באמצעותה את גרגרי הוניל מתוך המקל אל תוך תערובת החלב והסוכר. מכניסים פנימה גם את מקל הוניל הריק מגרגרים.
2. מביאים את התערובת לעיל לרתיחה, מסירים מהאש ומצננים כ-45 דקות.
3. מכינים את הקרמל: שמים את הסוכר והמים בסיר קטן ומערבבים. מחממים על אש בינונית ומביאים לרתיחה עדינה מאוד – ממש בעבוע קל. מנמיכים את האש ומרגע זה והלאה לא מערבבים יותר את התערובת. כעת אנחנו צריכים להשגיח על התערובת המבעבעת קלות במשך פרק זמן לא קטן (משהו כמו 20-30 דקות) עד אשר היא מגיעה לצבע ענברי עמוק. שימו לב שהדרך בין הקרמל המושלם לקרמל שרוף היא קצרה מאוד ולכן השגיחו מקרוב על התערובת והשתמשו באינטואיציה שלכם בנוגע למתי להסיר מהאש (אפשר גם מד-חום סוכר, אבל זה גאדג'ט שאפילו אני לא ראיתי בו צורך עדיין, ויש לי מלבדו כמעט את כל השאר).
4. מסירים מיד את הקרמל מהאש ומוזגים כמויות שוות ממנו לתוך התבניות האישיות שהכנו מבעוד מועד (אין צורך לשמן אותן). מטים כל תבנית ותבנית הצידה ומסובבים, כך שהקרמל יתפזר באופן אחיד ויגיע עד לכדי מחצית מגובה התבנית.
5. ממשיכים להכין את הקרם: מחממים תנור ל-190 מעלות. שמים את החלמונים ואת הביצים השלמות בקערה וטורפים אותם יחדיו קלות. מעל מסננת מוזגים פנימה את תערובת החלב-סוכר-וניל המצוננת, מערבבים יחדיו ומעבירים דרך מסננת פעם נוספת את התערובת כולה.
6. מוזגים את הבלילה לתוך התבניות האישיות המצופות בקרמל.
7. עכשיו תקשיבו טוב: לוקחים תבנית אפיה, מניחים בתחתיתה מגבת מטבח. כן, כן, תיכף גם נשפוך מעליה מים רותחים. מעל מגבת המטבח מניחים את התבניות עם הקרמל והקרם. שופכים לתוך התבנית הגדולה מים חמים או רותחים כך שיגיעו עד למחצית מגובה התבניות האישיות. מכסים את התבנית הגדולה עם נייר אלומיניום.
8. מכניסים לתנור החם ואופים 35-45 דקות, או עד שהקרם מתייצב. שימו לב שאנחנו לא מצפים פה לשינוי צבע (אולי שינוי גוון מינימלי ביותר, וגם זה אולי) ובטח לא לכך שהקרם ממש יתקשה. מחכים רק שהוא יתייצב, כלומר כאשר ניגע בו הוא לא יהיה נוזלי וגם לא רוטט ותהיה לו התנגדות קלה למגענו.
9. מוציאים מהתנור, מצננים ומקררים במקרר ל-3 שעות לפחות או למשך הלילה.
10. מגישים: שופכים מים רותחים לקערה ומניחים את התבנית האישית בקערה למשך 30-60 שניות. מעבירים סכין בדפנות התבנית והופכים אותה במהירות על פיה לתוך צלחת הגשה.

כבר הייתי בטוחה שאיבדתי את זה לתמיד. ו"זה" במקרה הזה הוא החשק שלי לאפות. ו"זה" גם החשק לצלם את זה, ולדבר על זה, איתכם, או בכלל.
במשך כמה חודשים טובים האמהות שאבה אותי לתוכה חזק חזק ופשוט לא רציתי לעשות שום דבר אחר. רציתי ללמוד להכיר את הבן שלי, את עצמי בתפקיד שאותו אני לומדת בכל יום עוד קצת, וכך רוב הדברים האחרים נחו להם בצד, חיכו. ככה זה כנראה כשאתה אדם טוטאלי.

אבל, לשמחתי הרבה, המוג'ו שב אלי. טוב, אולי מוג'ו זה לא בדיוק המונח הנכון, כי לא אותו איבדתי במקרה הזה, אבל תזרמו איתי. אני לא יודעת להצביע בדיוק על הרגע שבו זה קרה, אבל אני זוכרת את עצמי מעלעלת יותר ויותר ב- Tastespotting ואת הראש מתחיל לעבוד ולתכנן, מתכונים חוזרים שוב להכנס לרשימות ארוכות של דברים שחייבים להכין, ופוסטים מתחברים להם בראשי. עוד דבר שתרם לזה ללא ספק היא חברתי, דיאנה, שעמלה בימים אלה על הקמת בלוג אוכל משלה. אין ספק שכל הדיונים וההתחבטויות בנושא, וכמובן צילומי האוכל עוררו את האהבה הרדומה שלי. תודה, אהובה!

היה לי קשה מאוד לבחור מתכון לפוסט ראשון ובסוף הלכתי על שילוב מנצח – מקור אמין שמעולם לא אכזב, משהו שהכי התגעגעתי להתעסק איתו (שמרים) ומשהו שרציתי לנסות מזמן ועוד לא יצא לי (קארד לימון). והרי לכם מתכון לעוגת שמרים קלועה במלית קרם גבינת שמנת וקארד לימון.
במהלך ההכנה גיליתי שקצת התחלדתי (מלשון חלודה) מבחינת שיטות עבודה במהלך כל הזמן הזה, והמטבח נראה בהתאם בסיום ההכנה. בין השאר שברתי את סוחט הלימון שקיבלתי מתנה מאח של אבי בגלל לימון עיקש וחסר מיץ, סגרתי לעצמי את מגירת הסכו"ם על האצבע ובטח היו עוד דברים שהדחקתי כרגע. אגב, בעניין סוחט הלימון אני עדיין טוענת שזו אשמת הסוחט ולא אשמת הסוחטת. אבי נוטה לא להסכים איתי
אבל, מה אומר לכם חברים, העוגה הזו פשוט נהדרת! קודם כל הבצק הזה בוודאות יישאר איתי ואשתמש בו עוד רבות (יכול להתאים מאוד גם לגביניות, למשל), הוא מאוד בריושי בטעמו, וכבונוס כמות השומן בו קטנה מאוד יחסית לבצקים דומים עם טעם כל כך עשיר. וקארד הלימון – כ"כ לא משתלט ועם זאת עדיין נותן את העקצוץ הנעים והחמצמץ.

אתם עוד כאן?! לכו להכין! אם אין לכם כוח להכין את המלית (למרות שאת קארד הלימון אפשר להכין מראש, ואז מה שנשאר לכם זה עוגה סטנדרטית מבחינת שלבי ההכנה), אז לפחות נסו את הבצק במלית אחרת!

ניצול שאריות בצק

ואני אשאיר אתכם עם אוף-טופיק:
* ברוסטיקו בזל כבר הייתם? זו האיטלקיה האהובה עלי בחודשים האחרונים, ובכל הזדמנות אני מנסה לכוון את הדברים כך שאגיע אליה. מנות מומלצות אם יוצא לכם: פפרדלה די פארמה, פפרדלה תרד ולימון ופיצה טארטופו. בגזרת היין קבלו המלצה לוהטת על ריפאסו קורטה ג'יארה.

עוגת שמרים במילוי קארד לימון וגבינת שמנת / עיבוד של דב למתכון של King Arthur's Flour
עבור עוגת שמרים אחת גדולה

רכיבים:
סטרטר לשמרים (לא באמת צריך את זה בימינו עם השמרים האיתנים המיוצרים במחוזותינו, אבל עשיתי את זה בכל זאת):
6 כפות מים חמימים
1 כפית סוכר
1.5 כפיות שמרים יבשים
1/4 כוס (35 גרם) קמח לבן

לבצק העוגה:
הסטרטר לעיל
80 גרם (6 כפות) יוגורט או שמנת חמוצה (השתמשתי באקטיביה 3%, מסכן הביפידוס אסנסיס)
60 גרם חמאה, מרוככת (בטמפ' החדר או כמה שניות (10-15) במיקרו)
1 ביצה גדולה
50 גרם (1/4 כוס) סוכר
1 כפית שטוחה מלח
1 כפית תמצית וניל
350 גרם (2.5 כוסות) קמח לבן

לציפוי העוגה:
1 ביצה טרופה עם מעט מים, או בעברית – Egg Wash
סוכר גבישי

למלית קארד לימון וקרם גבינת שמנת:
70 גרם גבינת שמנת בעלת אחוזי שומן גבוהים (למשל נפוליאון), מרוככת ע"י טריפה קלה במטרפה
2 כפות סוכר
2 כפות שמנת חמוצה
1 כפית מיץ לימון סחוט טרי
2 כפות קמח לבן
1/4 כוס קארד לימון (מתכון מצורף)

הכנה:
1. מכינים את הסטרטר: מערבבים בקערה בינונית את חומרי הסטרטר ומערבבים היטב. מכסים באופן רופף או משאירים ללא כיסוי ונותנים לזה לעמוד בטמפ' החדר למשך כ-15 דקות, עד אשר השמרים מתחילים לפעול.
2. מכינים את בצק העוגה: שמים בקערת מיקסר את הסטרטר ואת כל חומרי הבצק מלבד הקמח ומערבבים בעזרת וו גיטרה. מוסיפים את הקמח ומערבבים עד לקבלת בצק אחיד. בשלב זה מחליפים לוו לישה ולשים את הבצק כ-6 דקות, על מנת לפתח את הגלוטן בו. לאחר פרק זמן זה יהיה בידינו בצק חלק ומבריק, שאינו דביק כמעט בכלל.
3. מקמחים קלות קערה ומניחים בה את הבצק. מתפיחים עד להכפלת הנפח. אפשר לבצע שלב זה גם בטמפ' החדר (לוקח משהו כמו שעה וחצי) וגם במקרר ללילה (או עד 24 שעות מקס').
4. מכינים את המלית:  שמים בקערה קטנה את כל חומרי המלית מלבד קארד הלימון. מערבבים היטב, עד לקבלת תערובת חלקה ואחידה. שומרים עד שיגיע הזמן למלא את העוגה.
5. מרכיבים: מוציאים בעדינות את האויר מהבצק. על משטח מקומח היטב מרדדים אותו למלבן בעובי חצי ס"מ.
6. מעבירים את הבצק לנייר אפיה לפני העיצוב והמילוי (אחרת סיכוי טוב שיידבק למשטח העבודה). מחלקים אותו ל-3 עמודות שוות בגודלן בעזרת סימון שני סימני חלוקה עדינים, בעזרת האצבעות (על מנת שאם טעינו, אפשר יהיה לתקן).
7. מורחים את מלית גבינת השמנת בעמודה האמצעית, כאשר משאירים את הקצוות העליון והתחתון של אותה עמודה נקיים ממילוי (ראה תמונה רלוונטית).
8. מורחים את קארד הלימון מעל מלית קרם הגבינה.
9. קולעים את העוגה: בשתי העמודות החיצוניות אנחנו מבצעים חתכים של רצועות בעובי של בערך 1.5 ס"מ כל אחת, בעזרת סכין חדה ולא משוננת. חשוב שהרצועות יהיו מקבילות זו לזו ושיהיה את אותו מספר רצועות בשני הצדדים, ליצירת מראה סימטרי. לא נורא אם בזמן החיתוך של הרצועות חלק מהן מצ'טקמקות מזה שנגעתם בהן באצבעות. תיכף נמתח אותן ולא יישאר זכר לקמטוטים. את השורה הראשונה של הרצועות בכל צד חותכים ומוציאים  הצידה (ראו תמונה עם מלל). כעת ניקח בכל פעם רצועה אחת ונמתח אותה באלכסון לעבר הקצה השני. ניזהר לא למתוח חזק, אלא רק למשוך בעדינות ולהדק (שוב, בעדינות) מעל המלית בקצה השני. ניקח הפעם את הרצועה המקבילה מהצד השני ונבצע איתה את אותו התהליך וכך הלאה לוקחים רצועה מכל צד לסירוגין ומותחים לקצה השני, עד שמסתיימות כל הרצועות.
10. מתפיחים בטמפ' החדר עד להכפלת הנפח (כשעה). בינתיים מחממים תנור ל-190 מעלות.
11. מושחים בביצה הטרופה ומפזרים מעל סוכר גבישי. אופים כ-25-30 דקות, או עד שמשחים יפה למעלה אך גם למטה. משתדלים לאכול באותו יום, כי אז זה הכי טעים.

קארד לימון
עבור קצת פחות מחצי כוס

רכיבים:
3 כפות מיץ לימון סחוט טרי
3/4 כפית גרידת לימון
3 כפות סוכר
1 ביצה גדולה
30 גרם חמאה, חתוכה לקוביות קטנות

הכנה:
1. טורפים בסיר קטן את מיץ הלימון, גרידת הלימון, הסוכר והביצה.
2. מחממים על להבה בינונית-נמוכה ומערבבים פנימה את החמאה. מערבבים תכופות עד אשר התערובת סמיכה דיה כדי שכאשר נעביר באמצע כף עץ, יישאר פס למספר שניות אשר לא יימחק מיד. התערובת לא אמורה לרתוח. הופעת בועיות רתיחה ראשונות היא גם סימן לזה שצריך לכבות את האש. הבישול כולו אמור לקחת כ-5 דקות.
3. מעבירים לקערה, מכסים בניילון נצמד באופן הדוק (מצמידים את הניילון לקרם עצמו) ומקררים לפחות למשך שעה.